הקישוא הוא אחד מאותם ירקות שמשדר וייב מאוד מקומי, בתחושה הוא מרגיש כאילו הוא היה כאן מימים ימימה והוא אפילו מוזכר בתורה. אבל האמת היא שמקור הקישוא מיבשת אמריקה והוא הגיע לאירופה במאה ה-16 בעזרת ימאים איטלקים.
בחצי האי האיטלקי הקישוא התאקלם (ובו גם פותחו מרבית זני הקישוא שאנחנו מכירים היום) ושם נדד ברחבי אירופה, אסיה ואפריקה.
אז איך יכול להיות שהוא מוזכר בתורה?
'הוא' לא מוזכר, מוזכר ירק בשם 'קישוא'. קרוב לוודאי שהקישוא המקראי היה סוג של מלפפון (יש הגורסים שזה בעצם הפאקוס), בפועל היה כאן שם עברי נאה ופנוי אז לקחו אותו ושידכו אותו לזוקיני.
בשונה מהרבה ירקות אחרים, את הקישוא נהוג לקטוף לפני שהפרי בשל לחלוטין, בשלב הזה הזרעים עדיין רכים ונטמעים לגמרי ב'בשר הפרי'.
הזן העיקרי שגדל בישראל היה זן הקישוא הלבן, בעיקר בגרסתו המוארכת. אך לאחרונה גדל מגוון הזנים והארגז השבועי שלנו כולל גרסה אקזוטית במיוחד של המגוון הזה – קישוא צהוב עגול.
אם אני מפשטת את התכונות הנצפות בזנים האחראים לווריאציות העיקריות בין זני קישואים שונים אז מדובר: בצבע וצורה. כלומר, לבן, ירוק או צהוב ומאורך או עגול. כלל הזנים הארוכים יותר נפוצים מהעגולים והלבנים והירוקים יותר נפוצים מהצהובים. לכן, קישוא שהוא גם צהוב וגם עגול, אינו אחד הזנים הנפוצים.
אין לי מושג אם מי שפיתח את הקישוא העגול חשב על ממולאים, אבל אין ספק שזו ההצדקה העיקרית שלו, ויש בעיני משהו יפה בזן (או לייתר דיוק במופע שמאפיין כמה זנים) שקיים ונסחר כדי להוות בסיס למנה קולינרית אחת (עם מיליון וארציות).
אז נכון, בסוף מדובר בקישוא ואין הבדל בגזרת הטעם, אפשר להשתמש בקישוא עגול במרק, אפשר לטחון אותו או לחתוך אותו לקוביות כמו קישוא רגיל, אך בואו נודע על האמת, אנשים קונים קישואים עגולים כשהם בעניין של ממולאים.
אני חולה על ממולאים בכל מיני גרסאות – עם אורז, עם בורגול, עם אורז ובשר ומה לא. רוטב עגבניות, רוטב חרדל או רוטב יוגורט – זה עולם ומלואו וכשיש קישוא עגול זה גם קל. כשיש קישוא עגול צהוב מחווה אורגנית בערבה זו בכלל חגיגה לחך וחגיגה לעיניים.
