אם הייתי צריכה לדמיין פרי שהומצא על ידי חייזרים כנראה שהייתי מדמיינת פיטאיה. תסתכלו על הדבר הזה, בתמונה המצורפת, ותבינו כמה יצירתי יכול להיות הטבע.
אז מאיפה הדבר האדום סגול הזה עם השנצים צץ פתאום? בשביל להבין מאיפה הוא הגיע, כדאי להבין על מה מדובר. ובכן, פיטאיה היא בעצם פרי של צמח ממשפחת הקקטוסים.
זה כבר אמור להיות רמז די עבה, כי מקורם של כל הקקטוסים ממרכז ודרום אמריקה. הקקטוסים אינם מצמחי המאכל הנפוצים שלנו, יש כמובן יוצא מהכלל אחד והוא הצבר ופירות הסברס.
אז הצבר אמנם אינו 'צבר', אך הוא עולה די ותיק שהגיע לארץ ישראל כבר במאה ה-19. הפיטאיה, שבטעמו ומרקמו מזכיר במשהו את הסברס (גם אם הוא עמוק, מתוק והרבה יותר מעניין), גדל בר ברחבי דרום אמריקה. יש מספר זני בר, והאוכלוסייה הילידית צורכת ומגדלת את הצמח הזה כנראה אלפי שנים – מקור השם פיטאיה באחת השפות הילידיות של דרום אמריקה.
בתחילת המאה העשרים הביאו הצרפתים את הצמח לגידול בהודו סין בדרום מזרח אסיה, שלימים תקרא וייטנאם. מווייטנאם הצמח התפשט ברחבי המזרח הרחוק והפיטאיה נודע כ'פרי הדרקון'. האמת, כשמסתכלים עליו, קל להבין למה – השם פרי הדרקון בהחלט הולם אותו.
לישראל הפיטאיה הגיע הודות למאמציו של פרופ' יוסף מזרחי, שבעצמו נדד בעולם וליקט צמחים של מספר זני פיטאיה. ההנחה של פרופ' מזרחי הייתה שבגלל שהצמח הזה, כמו מרבית זני הקקטוס, צריך מעט מאוד מים, ניתן יהיה לאקלם ולהפוך אותו לגידול סטנדרטי ולגדל אותו באזורים הצחיחים של הנגב והערבה.
מזרחי אכן הצליח לאקלם זנים אחדים לגידול בישראל, אך אז נתקל בבעיה חדשה. בטבע הדרום האמריקאי, פרחי הפיטאיה, מואבקים על ידי מין גדול של עטלפי פירות, בישראל אין להם מאביק טבעי ולכן כדי לקבל פרי נדרשת האבקה ידנית ובהינתן שהפיטאיה הוא צמח שיכול להגיע לגובה של 6 מטר, העניין הפך מסובך ולא כלכלי.
כך שנדרשו שנים של מחקר ופיתוח עד שנוצרו זנים מקומיים שאינם נדרשים למאביק חיצוני. האמת, היה שווה לחכות. כי הדרקון הזה לא רק נראה מדהים מבחוץ אלא גם מבפנים. לפעמים הבשר סגול ולעיתים לבן, הוא תמיד טעים, אבל אני חולה על המופע הלבן, המנוקד בזרעים השחורים, זה נראה כמו פרי שעיצב מעצב על והטעם שלו מרענן ומיוחד.
הפרי הזה גם מאוד בריא, הוא דל בקלוריות, מה שהופך אותו לאטרקטיבי עבור מי שמעוניין להקפיד על המשקל; באותה נשימה, אציין ש'פרי הדרקון' עשיר בנוגדי חמצון וסיבים תזונתיים.
אני אוהבת לצנן אותו, לשלב אותו בפלטות קרות, סלטי פירות ומאחר שאוגוסט המרושע כבר כאן, החלטתי לנסות להפוך את הדרקונים לסורבה.
