אין ספק שכוכב המדור שלנו ניחן באחד השמות הכי מתעתעים שאפשר לפגוש בממלכה שלנו. מצד אחד 'צנון אבטיח' נשמע דבילי כמו 'חתול ג'ירף' ולא מתקבל על הדעת באותה מידה. מצד שני השם הזה משעשע אותי ואני מדמיינת מדען מטורף במכון וולקני שעמל על השילוב הבלתי מתקבל על הדעת, של צנון ואבטיח.
אז מה הסיפור? ובכן, תנו לי להרגיע אתכם, לא מדובר באבטיח בטעם צנון או בצנון בטעם אבטיח, אלא בתרגום של השם הלועזי של הירק – Watermelon Radish.
למה הוא נקרא ככה? כי אפשר לשאול עליו את החידה: מה זה ירוק מבחוץ ואדום מבפנים ואין לו גרעינים של אבטיח? מאחר ועכשיו לא העונה של אבטיחי הסידלס התשובה היא צנון אבטיח.
כן, צנון אבטיח הוא הרבה יותר צנון מאשר אבטיח. למעשה מדובר בזן של צנון הדייקון, שהוא ירק שורש ממשפחת המצליבים. במקרה הזה, הזן הספציפי כבר נחשב לירק בפני עצמו. במקור הזן הזה מגיע מסין וממנה התפשט למטבחים אסיאתיים אחרים ולמערב ועכשיו הוא עשה עליה ותוכלו למצוא אותו, גם אצלנו בגינה.
מה הצנון הזה מביא לשולחן? בגזרת הערכים התזונתיים הוא מאוד מזכיר את הדייקון. כלומר, יש בו הרבה מגנזיום וויטמין C ויש אינדיקציות שיש בו מרכיבים המסייעים את ויסות השומנים בדם. מצד שני הבלוג הזה מתעדף קולינריה על נטורופתיה ובגזרה הזו צנון האבטיח בהחלט מביא עמו כמה נכסים.
ראשית הצבע, כי אף צנון לא נראה ככה מבפנים ונראות היא חלק מהמשחק הקולינרי. כאשר פורסים את צנון האבטיח הוא פשוט מרהיב, כך שגם אם אתם משתמשים כתחליף צנון בסלט בסיסי, כבר ניצחתם.
בגזרת הטעם, אמנם מדובר בצנון, אך אם אתם אניני טעם בהחלט תרגישו בשוני. אני מוצאת שיש בו חריפות עדינה שיש בה נגיעה של טעמי פלפל שחור, שהיא גם מרעננת וגם לא משאירה טעם לוואי מריר כמו שיש להרבה צנונים אחרים.
במאכלים אסיאתיים, בעיקר במטבח היפני, הצנון הזה משתלב נפלא במנות קרות וחמות כאחד. אז אנחנו צריכים לסכם את הסיפור של צנון האבטיח: ממש לא מדובר באבטיח, אך בתור צנון, מדובר בצנון טעים לאללה. מדובר בצנון עם כריזמה.
