חג השבועות הגיע עם קיץ חזק!!
חם לגידולים ולנו!! כמו שמקלחת קרה עוזרת לנו, שטיפה קרירה תרענן את רוב הירקות, שמרגישים ממש מועקה אחרי שניתקנו אותם מהאדמה וממערכת ההזנה שלהם.
כמובן שהירקות-העליים והשורשים סובלים יותר מאשר פירות הקיץ העסיסיים ומלאי המיץ. זכרו שלאחר שטיפה חייבים לייבש ולהכניס למקרר בשקית (זה תופס לגבי הרוב). הינה לינק לטיפים לאחסון
המון ביכורים חדשים וחמודים בעונה זו. כמו שהקיץ פרץ, גם הם!
כל פעם אני מתפעלת מחדש כשפרי חוזר אחרי הפסקה. זה כ"כ מרגש ובא לי לשלוח אותו אליכם מיד! אבל למרות ההתפרצות שלהם עם התפרצות הקיץ, העונה עדיין הפכפכה ומתאפיינת בחוסר וודאות של כמויות ואיכויות בקטיף.
זו אולי הזדמנות טובה להזמין אתכם למערכת ההזמנות שלנו, שם תוכלו להזמין תוצרת בצורה פרטנית, גם של גידולים (וגם של כל היבשים ומיני מוצרים אחרים) שאינם נכללים בסלים 🙂
כשאני רואה פירות וירקות חדשים בגינה, אני פשוט שמחה- מין התרגשות של תודה לאמא אדמה/ לאלוהים/ לכוחות הטבע/ או כל מקור קוסמי אחר… אני מתמלאת גאווה ש"הצליח" לי, אך כ"כ ברור לי שזה ממש לא תלוי בי ובכדי שזה יצליח דרושים כ"כ הרבה תנאים: לחות, אור, אורך יום, מיקרואורגניזמים, אויר, ציפורים, צפרדעים, חרקים, רוח…. וואו זה פשוט אין סופי… בטוח יש כ"כ הרבה תנאים שעוד לא גילינו או חשבנו עליהם ואפילו לא יודעים למדוד…
אנחנו עובדים בכל תנאי מזג האויר- השנה בסערה, בשלג, ברד, עכשיו בחום ואויר שלא זז, סוחבים, עודרים, מעשבים, מעשבים, מעשבים (כן, באורגני יש הרבה עישובים ידניים) ועדיין, לא משנה מה נעשה, זה לא לגמרי תלוי בנו. אף פעם איני בטוחה אם ייצא גידול שווה מהאדמה … כ"כ הרבה מזה לא תלוי בנו.
נראה לי שרוב ההודיה שלי באה מזה שאני זוכה לקחת חלק בכל הדבר הזה. אני זוכה לקבל את אור הבוקר בבוקר. אני הולכת יחפה על האדמה. אני רואה, מריחה, נוגעת בזרעים שהופכים לנבטים, שהופכים לצמחים, שנקטפים, שנארזים, שמחולקים לבתיכם ואז גם לשמוע מה הכנתם, איך זה התקבל בארוחה ולדבר איתכם עליהם!
אתם קולטים כמה דברים קרו בדרך מאז הזרע ועד שמישהו נהנה לאכול את מה שגדל ממנו?
זה פשוט לא יאמן כמה קורה פה! (ואת זה אני עוד אומרת מתוך ידיעה שיש כ"כ הרבה שאני לא רואה, שומעת, מבינה…)
אני זוכה לתכנן ולטפל בגידולים ולקוות לעתידם, לפעמים זה לא יוצא כמו שהייתי רוצה ולפעמים- אני ממש ממש, מילולית, קוטפת את הפירות!!!
השמחה והפליאה הזו כ"כ גדולה שנהיה לי קל להבין איך ברוב התרבויות החקלאיות יש חג או טקס בחילופי העונות. חג בו קוטפים את פירות עמלנו. חג השמח בביכורים החדשים, חג מלא תקוות לעונת הגידול הבאה.
בארץ, עם מזג האויר הקייצי הזה, שמונע גידולים בימים שלפני הטפטפות, אחרי עונת גידול רטובה וטובה של גשם מתוק מהשמיים – ברור והגיוני שיגיע חג הקציר 🙂 אחרי כל העבודה, התכנונים, התקוות… יש מה לקטוף וחובה עכשיו, כי אוטוטו מתחילה עונת היובש!
השם חג השבועות, מספר לנו על תאריך קיום החג- שבעה שבועות אחרי סיום ספירת העומר, אז ביום הביכורים (עוד שם של החג), היו מביאים את הביכורים המובחרים ביותר אל בית המקדש.
כשאני קוטפת או קוצרת ביכור חדש, הכי בעולם אני רוצה פשוט לתת לו ביס. מממ…
אבל פעם בארץ היה "יורד אדם לתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה, אשכול שביכר, רימון שביכר – קושרן בגמי, ואומר הרי אלו ביכורים" (מסכת ביכורים) ואז כל מחוז היו יוצאים בשיירה אל ירושלים, מובלים ע"י שור שקרניו מצפות בזהב ובחלילן. בכל מקום שהשיירה עברה, היא התקבלה ע"י תושבי המקום בברכה. כשהיו מתקרבים לבית המקדש, אפילו היה יוצא שליח בכדי להודיע על בואם (טרום פלאפונים) בכדי שהכוהנים יוכלו לצאת לקבלם בכבוד רב. כן, עד כדי כך כיף לקבל ביכורים!
בטקס המרכזי של החגיגה היו מביאים שני לחמים שנאפו מהביכורים. כיכר אחת הונפה כהודיה על זה שהגענו לארץ שניתן להפיק ממנה תבואה. הכיכר השניה הונפה כבקשה למזג אויר ותנאים שיאפשרו גידולים בהמשך.
אני זוכרת חג שבועות אחד בילדותי, בתקופה הקצרה בה גרנו במושב, שנפגשנו לחגוג עם מה שגדל בגינה, עם הביצים שהוטלו בלול, עם האפרוחים החדשים ואפילו הצגנו את אחותי החדשה, שנולדה בארץ באותה השנה (זו שעורכת לנו את המיילים השבועיים אליכם)!
לי הכי חשוב בחג הזה זה להבין שרק ביחד כל זה יכול להתקיים.
כן, הטבע הפלאי הזה, עושה את הרוב בעצמו. אין לנו, האנשים, גם בימים מפותחים אלו, את היכולת לגרום לזה לקרות במעבדה (למשל) ללא חומרים אורגניים.
אבל
יש לנו חלק גדול בזה ואחריות גדולה גם. אנחנו כולנו, בעיר, בכפר ובכל מקום, בלי קשר לעיסוק המרכזי שלנו בחיים, אוכלים נושמים וחיים בפלא הזה. זה החיים שלנו. לכן, אנחנו חייבים לאפשר לזה להתקיים. אנחנו חייבים לנהוג באחריות ולקלקל פחות. אנחנו חייבים לשמור על זה בצורה בריאה ותמיד לדאוג שהפעילויות שלנו תזיק כמה שפחות. זה נמצא בפרטים הקטנים. ולא מקבלים על זה פרסים.
צריך תמיד לחשוב מה קונים ומאיפה ובכלל לצמצם את הצריכה.
חייבים למחזר, חייבים לא להשתמש בחומרים מזיקים, חייבים להיות אורגניים, חייבים לעודד עסקים מקומיים המתאימים להשקפה זו…. ורק לבסוף, החקלאים צריכים לעבוד בחוץ: לעדור, לתחח, לזרוע, לשתול, לעשב ולעשב ולעשב ורק אז, אולי נזכה כולנו לקצור ולאכול פירות אמיתיים ונוכל להביט בהם ולחגוג את המעגל המקסים הזה.
חג שמח! עם המון שמחה מפירות עמלנו ותקוות להמשך פורה, ביחד!
שלכם,
מגי וצוות הגינה
