…דלעת ואחיותיה הלא מרושעות

נובמבר 10, 2019

חשבתי לכתוב דווקא על ההקשר הידוע הזה בין דלעת לבין ההאלווין, ועל המנהג החביב הזה לגלף דלעת ולהניח בפנים פנס, אבל אז נזכרתי על הסיפור הילידי האמריקאי על שתי האחיות של הדלעת, ועל הילדות המתוקה שלהן.

משום מה, כשחושבים על אחיות של דמות מתוך אגדה, הן לרוב לא מצטיינות באופי חברותי. ראו למשל את אחיותיה של סינדרלה, ועד כמה הן לא פירגנו לה להגיע לנשף ההוא. אבל המקרה של הדלעת שונה – היו לה אחיות לדוגמא ולמופת, והן עזרו אחת לשניה, תמכו, פרגנו והביאו לעולם הרבה טוב וברכה.

האינדיאנים, שידעו חקלאות ברת-קיימא מהי, חרשו את השדות בכל אביב, והכינו בעדינות גומות קטנות לשתילה. בכל אחת מהן הונח השילוב הבא: פיסת דג קטנה, זרע של דלעת, של תירס ושל שעועית. הזרעים נטמנו בחמלה, וכוסו בעדינות, ומתוך כל אחת הנצו שלושה שתילים, שנקראו בפי האינדיאנים "שלוש האחיות". היו אלו אחיות שהבינו מהו הערך של עזרה הדדית, של הפריה טבעית וחיים בשבט – שבו כל אחד תורם מכישוריו וכוחותיו לטובת כל השאר, וכי הדרך היחידה לחיות בשלום היא ליצור שלם שגדול מסכום חלקיו.

האחות תירס היתה זו שצמחה לגובה הרב ביותר, ולכן נתנה יד תומכת לאחותה שעועית – שחיפשה משענת יציבה להתלפף עליה. החיבוק החם שלה ייצב את אחותה התמירה תירס, והגן עליה מפני שבירה תחת הרוחות. תחת רגלי שתיהן, השתרעו עליה של האחות דלעת, שהתפרשה לה על פני השדה, והרחיקה עשבים זרים משתי אחיותיה האחרות, שמרה על הקרקע מפני סחף ואיזנה את הטמפרטורה ולחות הקרקע עבור שלושתן.

היות והן לא התחרו על אותם המשאבים (העלים השונים והבדלי הגובה מנעו מהן מלהתחרות על אור), הן גדלו היטב זו לצד זו, כאשר שורשיה של האחות שעועית מעשירות את הקרקע בחנקן עבור האחרות. ההבדלים בינהן (היות ובוטאנית, הן לא באמת שייכות לאותה משפחה) מבטיחות שהאחת לא תחלה במחלות הילדות של השניה, ולכן הסיכוי שכל צמחי השדה יושמדו בעקבות אותו מזיק קטן מאוד. הן גם שילבו ידיים מבחינה תזונתית: השעועית הקטניה משלימה את מה שחסר לתירס על מנת להפוך לדגן מלא, ומביאה איתה חלבון וסיבים תזונתיים. התירס, שכולל פחמימות וסוגרים שידידותיים למערכת העיכול, חסר רק 2 חומצות אמינו כדי להיות חלבון מלא – ואותן הוא מקבל מהשעועית.

הפולקלור הזה היה קיים בימים בהם לא היתה חקלאות אחרת זולת הפרמאקאלצ'ר – לא רק בגלל שעוד לא הומצאו הנוסחאות הסינטטיות של הכימיקלים והדשנים, ואנשים חרוצים לבושי חלוקים לבנים במעבדות לא פיתחו חומרים דוחי חרקים ומזיקים; אלא גם מתוך הקשבה כנה ומלאת פליאה אל הטבע, הערכה אינסופית אל מה שגדל וניתן מהקרקע ומיינדפולנס מלא כלפי מחזור הטבע וחלקו של האדם בו. שעועית, דלעת ותירס, מזונם העיקרי של האינדיאנים, היה לא רק מקור למאכל, אלא גם מיתוס על יחסים, מחזוריות, ותכלית, סיבה להודות לרוח הגדולה על הקיום והברכה.

מי יתן שנוכל להודות גם אנחנו על היש.

שלכם,

צוות הגינה של מגי

צפי לסלים השבוע: