אנונה היא פרי של קונצנזוס.
אין לי את הריח שמלווה את הגויאבה, שחלק נישאים על כנפיו מרגע שנכנסים לחנות, וחלק לא מוכנים שהוא יתקרב אליהם הביתה (גם לא אם הוא בתוך שקית, שמונחת בתוך שקית, בתוך קופסא אטומה במקרר. הם יודעים שהוא שם). היא גם לא כמו הקובו, או הפטאיה, שיש כאלו שלא ממש אוהבים את המרקם שלהם (למרות שלדעתי הם פשוט טעימים ועושים נעים בלב, בכל מקרם). האנונה היא מתוקה, ללא ריח, ואפשר לאכול אותה בנוחות בכפית. מה עוד אפשר לבקש (חוץ מזה שלא יהיו לה, גרעינים, כמובן). אחד המעריצים המושבעים שלה היה מארק טויין, שכתב שלדעתו זה הפרי הטעים ביותר שידוע לאדם.
האנונה עשירה בויטמין סי, סידן וזרחן. במקומות בהם משתוללים מונסונים, וגם בכאלו שפחות, אבל מזג האוויר שם בכל זאת טרופי, האנונה גדלה כל השנה. במקומות פחות טרופיים (כמו ארצינו הקטנטונת) היא זמינה מסוף הקיץ דרך שלהי הסתיו (וכדאי לטעום אותה כל עוד היא כאן כי העונה שלה לא ארוכה). בארץ ישנה תופעה ייחודית לפרי האנונה – חלק מהפירות המבשילים מאוחר נשארים לשנת חורף על העצים, ונקטפים עם היבול של השנה הבאה. ההודים שילבו אותה ברפואה ובתזונה האיורוודית, והם משתמשים בכל חלקי העץ והפרי למטרות שונות – הזרעים כדי לטפל בסוכרת, ולשימושים אחרים חולטים את העלים, מייבשים את הקליפה של העץ וגם בציפה הטעימה של הפרי עצמו.ידועים גם שימושים באנונה להרגעה, להסדרת העיכול ולטיפול בכיבי כיבה. בחלק המערבי יותר של כדור הארץ מפיקים מהאנונה חומרים קוסמטיים ושמנים ריחניים. למרות המתיקות שלה, אנונה אורגנית עשירה בסיבים תזונתיים ולא בקלוריות.
מקור האנונה הוא כנראה באמריקה התיכונה והדרומית, וההרפתקנים הספרדים מגלי הארצות כנראה הביאו איתם את הזרעים שלה לאיזור הפיליפינים, ומשם הפורטוגזים הכירו אותה להודים בסביבות המאה ה-16. האנונה התאקלמה יפה באיזור אינדונזיה והתפשטה לה בנחת גם לאוסטרליה, דרום סין ופולינזיה. היצרניות והיצואניות הגדולות בעולם של אנונה היום הן ברזיל, הודו, מלזיה והקריביים. האנונה היא רק סוג אחד של פרי מתוך המשפחה (האנוניים. זה מה שכתוב להם על הדלת) – שכוללת כ-100 קרובי משפחה טעימים אחרים. המינים הנפוצים הם האנונה החלקה, האנונה הקשקשית (שהפכה להיות מזוהה כפרי הלאומי של צ'ילה, למרות שבמקור היא לא משם), ואנונת הכלאיים, שהיא השילוב של שתיהן המוכר לנו בארץ. כמו הרבה דברים טובים אחרים, גם ההכלאה הזו נוצרה שלא בכוונה תחילה, אלא מסמיכות מטעים של אנונה קשקשית ואנונה חלקה. התוצאות משכו את תשומת ליבם של החקלאים והצרכנים כאחד, ומאז (בערך משנות ה-40) התקבל הסוג החדש בברכה.
המינים שגדלים באופן מסחרי בארץ הם "גפנר", "כספי" ו"מלמוד" ולרוב ניתן לפגוש את האנונות באיזור מישור החוף. עץ האנונה מדגים את העיקרון שגורס שצריך להשיל את הישן כדי שלחדש יהיה מקום: העצים האלו הם ירוקי עד, אבל באביב הם יוצרים נשירה מיוחדת – שתכליתה היא לשחרר את ניצני הענפים החדשים, שאחרת יהיו כלואים בפטוטרות העלים מהשנה הקודמת. ועם המחשבה הזו בלב, מציעה לכם לנסות להוסיף כמה חתיכות אנונה לכוס תה, אחרי שהתקררה קצת, ולהתענג על הסתיו.
שלכם,
צוות הגינה של מגי
צפי לסלים השבוע:
צפוי לנו בסלי הירקות האורגניים (טיוטה בלבד):
מלפפונים
עגבניות
חסה
תפוחי אדמה
חציל
בצל
פטרוזיליה
דלעת
מנגולד
בסלי הירקות האורגניים הגדולים גם:
סלק
בזיליקום
דלורית
בסלי הפירות האורגניים:
אשכולית אדומה
בננה
תפוז
בסלי הפירות האורגניים הגדולים גם:
תמר ברהי
קלמנטינה
חדש! חדש! ארגז ירוקים אורגניים:
מנגולד
סלרי
תרד
בזיליקום
כוסברה
סוג של חסה
נענע
נבטים
