הכינו את אמצעי החימום.

נובמבר 14, 2020

אם כבר דיברנו על סימנים של חורף, ועל ירקות שורש – בואו נדבר גם על ג'ינג'ר.

הג'ינג'ר הוא אמצעי החימום האולטימטיבי. זו לא (רק) דעה שלי – הסינים הגו את הרעיון מאות שנים לפני. אם הייתי יודעת סינית כמו שצריך, בטח הייתי מגלה אמרה סינית עתיקה שאומרת משהו כמו "משבא החורף, הצטייד בשורש ג'ינג'ר טרי ותשרה על גופך הבריאות".

או משהו דומה, עם דרקונים ואבני ירקן. אבל בואו נתחיל עם היכרות מעמיקה יותר עם הג'ינג'ר ושורשיו, תרתי משמע.

הג'ינג'ר הוא צמח רב שנתי (למרות שבארץ הוא לא – אבל על כך בהמשך) ששייך, באופן לא מפתיע למשפחת הזנגוויליים וזהו גם שמו העברי – זנגוויל.

לאותה משפחה בוטנית שייכים גם הכורכום וגם הפלפל האנגלי (שניהם מחממים ידועים). מקורו הוא בסין, משם התפשט לשאר קצוות תבל: דרום מזרח אסיה, הודו ואפריקה, ומשם הגיע גם אלינו. השם בלטינית, zingiber, מקורו גם הוא באזורים האלו, היות והוא נגזר מהמצלול של המילה בסנסקריט שפירושה הוא "גוף עם קרן".

לא ידוע מי היה הראשון לחפור מהאדמה את השורש המפותל והשמנמן מתוך הקרקע בג'ונגלים של אסיה הדרומית העתיקה, אבל ידוע שהוא הצליח להגיע עד ליוון ואירופה עוד מקדמת דנא.

ההודים אימצו אותו לחיק הקולינרי שלהם, ודרך המשי סייעה לו להתפשט אל מרכז אסיה ומשם אל רחבי העולם – בצורת שורש טרי, תבלין ואבקה. בדומה לתבלינים רבים אחרים שאנחנו קונים היום כלאחר יד, הג'ינג'ר נסחר בתמורה לזהב ואבנים טובות ועלה על שולחנם של מלכים ושליטים בתור מעדן מיוחד.

ישנם עשרות סוגים של ג'ינג'ר הנבדלים זה מזה ברמת החריפות, במרקם ובטעם שגדלים ברחבי העולם– בעיקר בסין, הודו וג'מייקה, כמו גם ארצות אפריקה.

מגדלים אותו גם בארץ (באופן מעניין, הג'ינג'ר ידוע רק כצמח מתורבת ולא נמצאו צמחי בר כאלו, גם לא באיזור המוצא שלו) – על מנת להפחית את החשיפה של הג'ינג'ר למזיקים הנמצאים בקרקע אליהם הוא רגיש, חלק מהמגדלים בארץ משתמשים במצע מנותק. שותלים את הג'ינג'ר באביב, מחכים 9 חודשים ומוציאים את הפקעת מהאדמה באיזור נובמבר כדי לראות מה התקבל.

לעומת סין, שבה מקובל להשאיר פיסה קטנה מהפקעת באדמה כדי שיגדל ממנה שורש חדש לקראת העונה הבאה, בארץ מוציאים את כל הפקעת היות והחורף המקומי קר מדי בשביל הג'ינג'ר.

היבול המקומי של הג'ינג'ר מאפשר טעימה מהשורש הטרי. איך מבדילים? ג'ינג'ר טרי נראה כמו שורש "חי" – יש עליו קצת נבטים ושורשים, לעומת הג'ינג'ר המיובא שעובר טיפול נגד מזיקים, ומחכה על המדף ובמחסן.

הקליפה של הג'ינג'ר הטרי היא חומה בוהקת, מתוחה, דקה (ואם מדובר בג'ינג'ר טרי ממש היא יכולה להיות אפילו ורדרדה) והשורש עצמו שומר על טונוס נוזלים גבוה.

אם תחזיקו שורש כזה ביד הוא יראה מלא מיץ, וגירוד קטן מהקליפה שלו ישחרר ריח מטריף ומרענן. לעומת זאת, ג'ינג'ר שאינו טרי נראה מיובש, עם קליפה עבה יותר, וכשמגרדים אותו נשארים לא מעט סיבים על המגרדת (בשורש הטרי הם מועטים יותר ולא צפופים כל כך).

הג'ינג'ר מוכר ברפואה העממית של ארצות המזרח (ולא רק) בתור תרופה טובה לחוליים רבים: הקלה על כאבים ודלקות, תרופה שעוזרת נגד בחילות (גם בזמן ההיריון וגם כתרופה נגד מחלת ים או למי שסובל מבחילות בזמן נסיעה).

הוא נחשב למשפר זרימת דם, מאזן רמות כולסטרול, ומאזן את לחץ הדם, מונע התפתחות תאים סרטניים ונחשב גם כאפרודיזיאק וכמשפר את כוח הגברא.

ביוון העתיקה העניקו לו גם סגולות של עזרה בשיפור תפקוד הכליות, ההודים משתמשים בו בטיפול בהרעות עיכול והתכווצויות בקיבה, ובאירופה השתמשו בו בשביל לרפא הצטננות. במטבח הוא מככב במרקי חורף על בסיס קרם קוקוס וירקות כתומים, וגם בקינוחים (עוגיות ג'ינג'ר!) ושימורים.

ואם גם לכם מתחשק לנסות לשלב קצת ג'ינג'ר בתפריט, הכי פשוט – פרוסה בכוס מים חמים עם קצת לימון ודבש.