לפעמים שואלים אותי: " מה ההבדל בין ג'ינג'ר לזנגביל?", אז אני שמחה לספק תשובה מלאה לשאלה: אין שום הבדל בין ג'ינג'ר לזנגביל, זה היינו הך או בשפה פחות מליצית – זה אותו דבר, שני שמות לאותו צמח.
הייתי יכולה להרחיב על האטימולוגיה (מקור השם) של ג'ינג'ר/זנגביל, אבל במקרה של הצמח הזה יותר מעניין לדבר על גיאוגרפיה ואנתרופולוגיה. למה זה יותר מעניין?
כי מקור הג'ינג'ר מאזור שנתפס אצלנו די נידח – איי דרום מזרח אסיה ומי שתרבת אותו ועשה בו שימוש אינטנסיבי כבר לפני 6,000 שנה היא קבוצה אתנית פחות מוכרת האוסטרונזים.
אני אומרת 'פחות מוכרת', כי האוסטרנזים היום אינם קבוצה אתנית מובחנת אלא אוסף גדול של עמים מדרום מזרח אסיה, אוקיאניה ומזרח אפריקה שבמבט ראשון אין ביניהם כל קשר ושמכל בחינה אתנית אחרת היינו מסווגים אותם בהתאמה כאסייתים, אוקיאנים או אפריקאים. מצד שני כאשר בודקים את השפות המדוברות במקומות כמו טייוואן, פולינזיה או מדגסקר מגלים שלכל השפות האלה היה מוצא משותף.
ההנחה הרווחת היא שמדובר בקבוצה שיצאה מאזור טאיוואן של ימינו ופיתחה יכולות שייט שבאמצעותה התפשטה לאזורי איים רבים באוקיינוס השקט וחופי מזרח אפריקה ובכל מקום נטמעה אוכלוסיות מקומיות.
בכל אופן, אותם אוסטרונוזים הם אלו שתרבתו את הג'ינג'ר שאנחנו אוהבים היום וכבר לפני 5,000 שנה הוא הגיע באמצעותם לסין, יפן ומשם דרך הודו ואירן לאירופה ולמזרח התיכון ולפחות 2500 שנה שנה ידוע בכל רחבי העולם הישן כתבלין על וצמח מרפא חשוב.
האזכור הראשון בכתובים לג'ינג'ר מופיע אצל הפילוסוף הסיני קונפוציוס במאה החמישית לפני הספירה ואם אתם בקטע של להקשיב לחכם סיני זקן ההמלצה החד משמעית של קונפוציוס היא להוסיף ג'ינג'ר לכל ארוחה.
אם אנחנו כבר בעולם העתיק אז על פי חוקר הטבע הרומאי 'פליני הזקן', שפעל במאה הראשונה לספירה ונספה בהתפרצות הר הגעש וזוב שקבר את העיר פומפי, מקור הג'ינג'ר באותה תקופה היה ציילון (האי סרי לנקה של ימינו) וזו כנראה הייתה הסיבה שמדובר היה במוצר נחשק ויקר ערך.
את החלק ההיסטורי בסקירה נסיים עם המקורות היהודים. הג'ינג'ר מוזכר בגמרא פעמים רבות כצמח תבלין וצמח מרפא. חז"ל כינו את הג'ינג'ר 'זנגבילא', התייחסו אליו כצמח לעיסה שמסייע לעיכול ומשפר את ריח הפה.
אחרי כל הג'ז הזה אתם בטח תוהים, מה זה בעצם ג'ינג'ר ומה לעזאזל עושים איתו?
ובכן, בעיקרון הג'ינג'ר הוא צמח עשבוני רב שנתי המגיע לגובה של מטר, אך אותנו מעניין דווקא החלק הנסתר שלו – השורש המעובה המזכיר בצורה פקעת.
מה עושים איתו? מסתבר שהמון דברים, לג'ינג'ר המצטיין בטעם חריף וארומה עשירה וצורכים אותו הן במצב טרי והן במצב מיובש.
בהודו, אירן, תימן, סין ושורה ארוכה של מדינות אסייתיות נוספות הוא משמש כתבלין מרכזי (כמו גם ברפואה העממית); ניתן להפיק ממנו שמן ובצפון אמריקה ואירופה מפיקים ממנו משקה דמוי בירה, אך נטול אלכוהול, בשם ג'ינג'ר אייל.
האירופאים גם שלבו אותו כתוסף למאפים רבים.
מה אני עושה איתו? אני אוהבת לגרד ג'ינג'ר טרי למרקים ותבשילים ולא מוותרת על חליטה של תה ג'ינג'ר, חריף מתוק, בסוף היום. לרוב, גם בימים קשים, החליטה הזו מצליחה לשפר לי את מצב הרוח. בחורף אני אוהבת את הגרסה המהבילה ובקיץ בגרסת האייס טי, שכבר מחכה לי במקרר.
