בפעם האחרונה שנפגשנו, הקדשתי את המדור לפפאיה ירוקה, השבוע אני הולכת להקדיש את המדור למשהו, שעל פניו, הכי רחוק מהפפאיה הירוקה שאפשר – לאושטיאן, צמח תבלין שמקורו ברומניה; מצד שני בשני המקרים מדובר בפרודוקט של מה שנקרא: "פוני של טריק אחד".
במילים אחרות שני הפרודוקטים האלה גוזרים הכנה של מאכל ספציפי, שבגדול לזה הם נועדו. אבל מדובר בחתיכת מאכלים – במנות דגל. בזכות הפפאיה הירוקה זכינו לצלול לקרביים של סלט פפאיה תאילנדי; הלאושטיאן לוקח אותנו, כמעט בהכרח, למאכל אייקוני אחר – מרק צ'ורבה רומני.
למעשה, צ'ורבה זה שם כולל להרבה מאוד מרקים ברומניה, יש עשרות אם לא מאות גרסאות למרק צ'ורבה והם מאוד שונות אחת מהשנייה. יש גרסאות עם כופתאות בשר וכאלה המבוססות על נתחים פנימיים; יש גרסאות צ'ורבה המבוססות על דגים ויש הרבה מאוד גרסאות של צ'ורבה צמחונית, וגם הם מאוד מגוונים.
אז האם בעצם צ'ורבה זו מילה נרדפת למרק ברומנית? לא. כי יש דבר אחד שמאחד בין כל סוגי הצ'ורבה ומבדיל אותם מסוגי מרק ונזידים אחרים. מה האלמנט הסודי שהופך מרק לצ'ורבה? אני מניחה שבשלב הזה אתם יכולים לנחש, אך אני אעשה את זה באופן חגיגי ואעביר את זכות הדיבור לרומנים: "צ'ורְבָּה בלי לֶאוּשְטִיאָן הוא לא צ'ורבה".
טוב מרוב אזכור הצ'ורבה עוד לא הגענו לאושטיאן עצמו. ובכן כלפי חוץ הלאושטיאן מזכיר את הסלרי, יש לו גבעול ארוך וקריספי ועלים משוננים – במבט ראשון הוא לגמרי נראה כמו זן של סלרי. עד שטועמים אותו, כי בשונה מהסלרי יש לו טעם מעט חריף ובעיקר חמצמץ.
לא מדובר באנלוגיה מושלמת, אבל אפשר גם לכנות את הלאושטיאן הלמון גראס הרומני (התחלנו עם השוואה למטבח תאילנדי – אז אני ממשיכה לזרום עם זה). בכל אופן, מדובר בצמח תבלין משובח בעל טעם דומיננטי ואיכשהו הוא מעולם לא פרץ, באמת, את גבולות המטבח הרומני.
אני יודעת מחברי יוצאי רומניה, שלא תמיד פשוט להשיג את צמח התבלין הזה בישראל. יש מעט מאוד חקלאים ישראלים שמגדלים אותו ורוב התוצרת הולך ליצוא. כשזה מגיע לגידולים אורגניים, המצב אפילו יותר ספורדי.
בכל אופן, השבוע יש לנו בגינה לאושטיאן, מזג אוויר חורפי ויש טילים איראנים בחוץ – בקיצור, מדובר בהזדמנות יוצאת דופן לבדוק את כישורי הצ'ורבה שלכם. זה קל, בסוף כל מרק שהציר שלו כולל לאושטיאן הוא צ'ורבה וכמובן שאתם מוזמנים לנסות גם מתכוני צ'ורבה תקניים.
