למרות שאני בדרך כלל מקטרת על מזג האוויר בקיץ (מתוך הזדהות עם כל יקיריי הצמחים, בעלי השורשים, שלא מתאפשר להם לתפוס פינה מוצלת מתחת למזגן ונאלצים לעמוד בחוץ מתחת לשמש הקופחת), השבוע דווקא חשבתי שמאד נחמד לי לגור במדינה חמה.
מעבר לכך שמעולם לא היה לי באמת צורך לריב עם הילדים על איזה מעיל ללבוש או לא ללבוש לבית הספר, כי לא באמת יש כאן סופות שלג וסביר להניח שהם לא ייקפאו מקור גם בסווצ'ר, יש כאן שפע של פירות, ומזג האוויר (למעט יולי-אוגוסט כמובן) לרוב מאוד נעים.
גדל כאן שפע שאנחנו כל כך רגילים אליו, שהרבה פעמים מתייחסים אליו כמובן מאליו.יש כאן עצי פרי בשפע בגינות, עמוסי פרי שאיש לא אוסף. עד כדי כך שאנחנו לפעמים מחפשים למי מהשכנים למסור מתוצרת הפרי של העץ שלנו, ולא תמיד מוצאים מאמצים לכל התוצרת. נסו לספר את זה למישהו שגר במדינה אירופאית קרה, או בכזו שבה מוכרים את הפירות והירקות לפי יחידה, ובמחיר מותאם, כמו יפן לדוגמה. חברה שלי, שעלתה מרוסיה בגיל צעיר, סיפרה לי ששם לא קיים דבר כזה: אם יש עץ פרי בחצר הבניין, שומרים עליו מכל משמר, מטפחים ומפטרלים סביב לראות מתי מבשילים הפירות, ואוי לשכנים אם מתגלה שמישהו קטף טרם עת.
יש כאן גדרות בתים שעליהן גדלה פסיפלורה שהיא גדולה יותר ויפה יותר מזו שמוכרים בסופר, ואשכולות הגפן תלויות מהן, קריספיות ומלאות עסיס, מזמינות את העוברים והשבים לקטוף ענב, לנגב בחולצה, ולטעום. חשבתי על כל אלו, כשעברתי ליד הגדר של השכנים השבוע, ועסקתי בדיוק במלאכה הזו – סדנת טעימות מאשכולות ענבי המוסקט הנהדרים שלהם.
הגפנים, ותרבות היין הנלווית אליהם עתיקים, מאוד. שני העמים שלקחו את הנושא ברצינות יתירה היו האיראנים והגיאורגים. באיראן של היום שותים פחות יין, אבל הגיאורגים עדיין מהווים סמל לעם ששמח ביינות שלו. הזיקה של הגיאורגים ליין הולכת אחורה עד לזמן בו אימצו את הנצרות – כשהקדושה שהביאה את הבשורה, נינו, הגיעה עם צלב עשוי ענפי גפן כרוכים. היין היווה חלק בלתי נפרד מפולחנים מסורתיים של עצב, שמחה, חגיגות והשכלה – במאה ה-10 ובזו שאחריה, תכנית הלימודים באקדמיית גלאתי, מרכז הלימודים הגדול של אותה התקופה, חייב לימודי הכנת ושימור יין. העיסוק בענבים ויין לא היה ייחודי לעמי האיזורים האלו כמובן – הפיניקים והמצרים הקדומים לפניהם כבר השקיעו תשומת לב בתרבות זנים שונים של ענבים, כמו גם היוונים והרומאים.
בארץ הגפן היוותה את אחד מגידולי היסוד מאז ימי המקרא, דרך ימי הביניים ועד לעת החדשה. אמנם למיטב ידיעתי אף אחד מהנביאים לא התהלך עם מטה עשוי שריגי גפן, אבל הנחלה של שבט יהודה היתה ידועה כעשירה בגפנים, ומילים שקשורות לגפן (כמו יין, כרם, צימוקים וכו') נזכרות במקרא כ-300 פעמים, וגם ברשימת המינים שהארץ התברכה בהם. למרות שפע המינים הרב שהיה כאן בתקופת המקרא, רוב-רובו נעלם עם הכיבוש העותומני והאיסור לשתות יין. כדי שנוכל ליהנות מהמינים המקוריים שגדלו כאן בארץ לפני מאות שנים, היה צריך לקושש גידולי גפן ממקומות נידחים בארץ, לסרוק אותם גנטית כדי לוודא מי מהם מקורי ומי מיובא, ואת המקוריים – להפיץ ולטפח.
לאסקימוסים יש 200 שמות לשלג, ובעברית יש יותר מ- 4 שמות למושגים שונים שקשורים לגפן: זמורות הם הענפים המרכזיים בגפן; עריס היא גפן שגדלה בתוך סוכת גפנים (איש תחת עריסו ותחת תאנתו?); דלית היא גפן התלויה על עמוד, ואילו רוגלית היא גפן שרויה על הקרקע. לאלו אפשר להוסיף את ה"קנוקנות" שהם הזרועות הדקים שהגפן שולחת כדי לטפס ולהיאחז.
יין אכן ישמח לבב אנוש, אבל עושה הרבה טוב גם לגוף. אחת הדוגמאות להשפעה הטובה של היין הוא ה"פרדוקס הצרפתי" – התזונה הצרפתית כוללת הרבה מאכלים עתירי שומן, כמו גבינות בשלות וגם נקניקים, אבל הגזרה הצרפתית הטיפוסית היא עדיין צרה וחטובה – היאך? אחד הפתרונות לחידה הוא שהכולסטרול ה"רע" (LDL) מתקשה לשקוע במקום בו רסברטרול – נוגד חמצון רב עוצמה שנמצא בכמויות יפות ביין, שיש בו גם כמויות יפות של ויטמין B, C וגם מגנזיום. הכי טוב הענבים עושים בקיץ כששומרים כמה מהם במקפיא – למקרה שנרצה להכין אייס ענבים…
לבריאות!
שלכם,
צוות הגינה
צפי לסלים השבוע:
צפוי לנו בסלי הירקות האורגניים (טיוטה בלבד):
מלפפונים
עגבניות
חסה
בצל
חציל
פטרוזילה
תפוחי אדמה
תרד ניו זילנדי
דלעת
בסלי הירקות האורגניים הגדולים גם:
כוסברה
כרוב
בטטה
בסלי הפירות האורגניים:
אבטיח
בננה
ענבים
בסלי הפירות האורגניים הגדולים גם:
מלון
פפאיה
חדש! חדש! ארגז ירוקים אורגניים:
קייל
מנגולד
נענע
בזיליקום
שמיר
נבטים
סלרי שורש
סוג של חסה
צמ
