גם בירקות אורגניים יש תחפושות

מרץ 7, 2020

עלי הכותרת של השקדיה הפורחת עדיין מתבדרים להם ברוח הקלה (איזה מזג אוויר נהדר שורר בחוץ!)

להזכיר לנו שט"ו בשבט עוד לא התרחק לו ממש, והנה- כמעט הגיע לו חג פורים. אמנם השנה המסיכות באופנה מסיבות אחרות, וחלק גדול מהמסיבות המתוכננות בוטלו בגלל הרצון לשמור על בריאותם של אנשים, אבל משנכנס אדר בכל מקרה מרבין בשמחה – גם כשיש וירוסים שמשתוללים בחוץ. ופורים הוא אכן חג של שמחה- של ונהפוכו, של משחק, של השתובבות והתחפשות. של לנסות משהו אחר. של להעז להיות. או להעז להיות משהו שונה.

גם בירקות אורגניים יש תחפושות: יש סלק שהוא לא בצבע של סלק – הוא צהוב או ורוד עם עיגולים, כמו סוכריה על מקל; יש תפוח אדמה שהוא סגול; יש גזר שהוא בכלל לא צהוב, אלא לבן, או סגול או צהוב. ויש גם ירקות של מרק או של פשטידה, כמו כרובית, או סלק שאנחנו פתאום מחליטים שהם יהיו ירקות של סלט טרי (נסו ותופתעו כמה זה טעים ומתבקש וקראנצ'י. סלק אפשר גם לחתוך דק דק, לפזר מעל קצת גבינה מלוחה טובה – וקיבלנו קרפצ'ו סלק מצויין). גם עם אזני ההמן, רוח החג והמאפה שהכי מסמל אותו – אפשר לשחק, להתנסות ולבדוק איזה "נהפוכו" יכול לצאת מהם.

אפשר, למשל, להכין אותם מבצק שאינו פריך – כמו בצק שמרים, או בצק עלים. אפשר לשמור על המעטפת פריכה, אבל את המלית – להפוך למלוחה. למשל עם עלים ירוקים צעירים כמו מנגולד, קצת גרעיני חמניה ופטה. לאוהבי הירוקים שאפשר ללקט – אפשר להשתמש גם בגרגיר נחלים, או עלי חוביזה. אפשר לנסות שילובים יותר אמיצים, כמו לבבות ארטישוק, או מלית חצילים פיקנטית. העיקר שיהיה שמח.

אם כבר מדברים על ניסים ועל מסיכות, פורים הוא הזדמנות נהדרת להזכר בנס הקטן שטמון בדגנים ובקטניות. הם שוכבים להם בשקט במזווה, בקופסה או בשק היוטה ועוטים מסיכת ארשת תמימה. לכאורה, הם רק מחכים שיבשלו אותם, שיטחנו ויאכלו. שום דבר לא קושר אותם לעולם ה"סופר פוד". המים מורידים מהם את ההתחזות הזו – יום או יומיים אחרי שנרטבו קצת פורץ מהם הנס: שפע של ויטמינים ומינרלים וגם חומצות אמינו, שמי בכלל האמין שמסתתרים להם בזרעון הקטן והיבש הזה. הוא הופך להיות עולם ומלואו, גם נוח יותר לעיכול, גם מלא יותר בכל טוב שהגוף מאוד אוהב – נבטים הם לחלוטין סופר פוד לכל דבר.

וכל כך פשוט להכין אותם בבית – מצע עם קצת מים, זרעונים, ולחכות יום או יומיים עד שרואים את זנב השורש מבצבץ מצד אחר ואת הגבעול מתפרץ מהצד השני. הילדים גם כן מאוד אוהבים את התהליך, היות והשינוי מתרחש בפרק זמן קצר כל כך, ולא צריך הרבה סבלנות כדי לעקוב.

אצלנו אמנם שיא עונת פרי ההדר – התפוזים מלאי מיץ, הקלמנטינות כמעט מתקלפות מעצמן, ועץ הלימונים כמעט כורע מעומס. הושט היד וגע בם. אבל בתקופות ובמקומות בהם פרי ההדר לא היה מצוי בשפע, כמו למשל על ספינות של יורדי ים שהיו יוצאים למסעות ארוכים בחיפוש אחרי יבשות חדשות (או ספינות פירטים שחיפשו ספינות סוחר), לא היו תפוזים.

אחרי כמה שבועות בלב ים, הצפדינה היתה מגיעה לבקר – חניכיים מדממות, שיניים נושרות, דימומים מתחת לעור. לא מעט אגדות מספרות שדגנים וקטניות שנרטבו בבטן האניה (כתוצאה מדליפה, סערה או טבח שיכור) היוו סיבה להתמרמרות בקרב הצוות (כי דגנים רטובים זה איכס אפילו לפיראטים), עד שגילו שהם מעלימים את הצפדינה כשהם נובטים. ועל זה נאמר – אין איכס בלי טוב.