לפני יומיים הגיע אלינו ליל הסדר במלוא הדרו.
הגראנד פינאלה של כל עבודת ההכנה הקשה, סידור הבית, ביעור החמץ (וגם קצת שיפוצים וקניות של אביזרים וקישוטים חדשים, ברוח האביב והלבלוב שבחוץ). אחרוני הפירורים הורחקו, מאכלים טעימים נערכו על השולחן, ובמרכזם – צלחת הסדר. הקטנים התיישבו מסביב בחיכוך ידיים ובציפיה לשלב האפיקומן, והגדולים יותר – בכוננות לצלוח 4 כוסות יין, והמון דפי הגדה.
מרוכזים בצלחת, כולם בדקו שהכל מונח במקומו – החרוסת, הזרוע, הביצה וגם המרור, שאותו ממלאת החסה. המרור הוא כמובן תזכורת ידידותית למרורים שאכלו אבותינו בארץ מצרים, עת בנו פירמידות לעריץ המשעבד פרעה. וגם אם החסה לא מרה כל כך, ולפעמים אפילו מתקתקה (תלוי בעונה ובסוג החסה) אנחנו עדיין מצרפים אותה אלינו בשמחה בליל הסדר.
לא רק אנחנו אוהבים חסות (מי לא רב על שאריות החסה במיץ הלימון שנשארים בתחתית קערת הסלט?), מסתבר שגם המארחים העקשנים מהם ברחנו למדבר לנדוד בו 40 שנה, המצרים, העריכו מאוד חסות. לא רק העריכו, הגישו אותן כמתת לאלים האהובים עליהם, הורוס וסת. בכַּרְנָךְּ הגדילו לעשות והקדישו את החסה לאל אחד במיוחד – האל "מין", מתוך אמונה שהיא מקור להגברת התיאבון והאון.
הרומאים טענו שהחומר הלבן דמוי החלב שמופרש מעלי החסה (וזהו גם מקור שמה באנגלית ) מכילים חומר הדומה בתכונותיו לאופיום, והמליצו לאכול עלי חסה אחרי ארוחה טובה, כערובה לשינה טובה (אני מכירה אנשים שאוכלים כמויות מאוד גדולות של חסה, ומעולם לא נתקלו בתחושה של מנת אופיום בצלחת. אולי כמה דברים השתנו מאז האימפריה הרומית בכל מה שקשור בחסה).
חסה הא גידול שמעריך יציבות ולא כל כך אוהב הפתעות. במקור, היא מעדיפה מזג אוויר סגרירי וקריר שבו היא יכולה לפרוש את העלים שלה בניחותא ולעשות לה פוטוסינתזה טובה ומהנה. אבל היא רק נראית שלווה, היות ומתחת לכל העלווה הירקרקה והרוגעת, היא בכוננות תמידית. ממש "ישנה בנעליים": ברגע שהיא מרגישה שהתנאים מתחילים להשתנות לכיוון חום יולי-אוגוסט, היא מיד מגיבה בהצמחת גבעול לגובה, ממנו יצאו הזרעים לדור הבא.
החסה, למודת ניסיון על מזג האוויר במחוזותינו, יודעת שמרגע שנהיה חם, לא עובר זמן רב עד שנהיה חם מדי, והיא מעדיפה לא להישאר בסביבה כשזה יקרה, אלא להשקיע את כל האנרגיות הצמחיות שלה ביצירת זרעים פוריים וטובים שיחכו במקום מבטחים עד לעונה הקרירה הבאה, לפרוש בה עלים רחבים בהנאה. כאן בארץ אנחנו רגילים שהעלים הם העיקר והגבעול האמור הוא תופעה משנית שלא תורמת כלום לצלחת שלנו, אבל באסיה למשל מגדלים את החסות בשביל הגבעול שלהן (בערך כמו שיש סוגי סלק שמגדלים בשביל הפקעת-שורש וכאלו שמגדלים בשביל העלים…).
חסה אורגנית עשירה ברכיבים תזונתיים מעולים: ויטמין K, נוגדי חמצון, המון חומצה פולית שמשפרים ראייה, מחזקים מערכת חיסונית, עושים טוב לעור וגם ללב – וכל זה מגיע באריזה עם מעט מאוד קלוריות.
איכלו חסה לתיאבון, ושיהיה לכולנו פסח שמח ובריא!
שלכם,
צוות הגינה
צפי לסלים השבוע:
צפוי לנו בסלי הירקות האורגניים (טיוטה בלבד):
מלפפונים
עגבניות
גזרים
תפוחי אדמה
בצלים
פטרוזיליה
חסה
תרד
סלרי עלים
בסלי הירקות האורגניים הגדולים גם:
סלקים
כרוב
כוסברה
בסלי הפירות האורגניים:
תפוזים
בננות
פומלית
בסלי הפירות האורגניים הגדולים גם:
קלמנטינות
אשכולית אדומה
