קינרס כבר אכלת השנה.

ירק מוזר ביותר, הקינרס הזה. כלומר, החורשף. אני מדברת כמובן על הארטישוק, למרות שזה נשמע כמו חידה של פסיכומטרי. 

השם "קינרס" נזכר כבר במשנה, אז כנראה שאכלו כאן בסביבה ארטישוקים כבר אז. הגיוני בסך הכל, היות ומדובר בירק שמקורו באיזור המערבי של הים התיכון, שהגיע לארצות הברית רק במאה ה-17 (ליתר דיוק לקליפורניה. שם כל כך התלהבו ממנו, שעד היום הם מגדלים 80% מהצריכה של ארה"ב כולה). הארטישוק מוכר לכל חובב בישול אתני שמכיר את המטבח הישראלי, והאיטלקי, ובטח אם נחפור קצת בזה היווני ובעוד כמה מטבחים של העמים בסביבת הים התיכון נמצא אותו גם שם (למען האמת במטבח היווני הוא בטוח מוכר, בגלל שיש להם אגדה עליו ועל זאוס, אבל על כך בהמשך).

למה הוא מוזר בעיני?קודם כל בגלל אסטרטגיית ההישרדות שלו. ישבו בשחר הימים כל הצמחים ובחרו להם שיטה, איך ישרדו ויגבירו את סיכוייהם להעביר את הזרעים שלהם הלאה. חלק החליטו "נהיה כל כך טעימים, שבעלי החיים יאכלו אותנו ויפיצו את הזרעים שלנו במקומות אחרים, עם קצת הפרשות ביולוגיות (קקי, נו) בתור קומפוסט". אחרים אמרו "אנחנו נהיה כל כך מרירים\קוצניים שלא יאכלו אותנו".

אחרים הלכו על כל הקופה והחליטו להיות רעילים, על כל צרה שלא תבוא. היו עוד כמה, שהחליטו לגדול ממש גבוה, או לפתח קליפה שצריך מברג, פטיש, והמון כח רצון כדי להגיע לציפה (אני לא מוצאת כרגע את התמונה שבה רואים איך אני מפצחת אגוז קוקוס, אבל זה בדיוק מה שרואים שם. למרצפות במטבח שלום).

ורק הארטישוק אמר – "אני אצריך כל כך הרבה עבודה כדי שיגיעו לחלק האכיל שלי, שהם פשוט יחליטו שלא לטרוח". זה כמובן לא עובד לו עם חובבי ארטישוק מושבעים, שיושבים בנחת מול סיר עם ארטישוקים מבושלים\ חלוטים יפים, וקולפים עלה אחר עלה, מכרסמים בנחת את הבסיס וממשיכים לעבר הליבה.

ארטישוק גם מדגים בעיני את העובדה שאם קיים פרי\ירק – יהיה עם שיכין ממנו אלכוהול. ניחא הלימון שיוצא ממנו לימונצ'לו, אבל מי חשב לקחת ארטישוק ולהכין ממנו משקה אלכוהולי? ובכן, התשובה היא כמובן האיטלקים, שאילפו את הארטישוק ומכינים ממנו מאכלי אליפות במטבח שלהם, ומי שלא טעם מעודו ארטישוק א-לה-רומאנה כהלכתו, לא טעם מטבח איטלקי פשוט ומדהים שגורם לתחושה ששמש טוסקנה זורחת בתוך הבטן.

והם מכינים ממנו סוג של ליקר שנקרא צ'ינר– אם מישהו טעם, אשמח לשמוע איך הוא.

היוונים והרומאים האמינו שאכילת ארטישוקים היא סגולה לבן זכר. עם או בלי קשר (אני מקווה שבלי, היות וסוף האגדה הזו עגמומי למדי) האגדה מספרת על האל זאוס שפגש נערה יפה על החוף, כשירד מהאולימפוס כדי לפגוש את אחיו, אל הים, פוסידון. היא כל כך מצאה חן בעיניו שהוא הציע לה את חצי המלכות, או לפחות לעלות איתו בחזרה אל פסגת האולימפוס ולבלות אתו את שאר הנצח בתור אלה.

הבחורה הסכימה, והסיפור יכל להיות רומנטי ומקסים, אלמלא היא הרגישה געגועים עזים מנשוא וירדה מטה אל העם כדי לתת חיבוק לאבא ואמא (אפשר להזדהות, בימי הקורונה שעוברים עלינו). בקיצור, זאוס בחר לבטא את התסכול שלו בצורת ארטישוק. כלומר, הנערה הפכה לארטישוק – פרח קוצני ולא יפה במיוחד. יכול להיות שהיוונים הקדמונים גם כן היו מתוסכלים מכמות העבודה שהוא דורש, אם הם המציאו עליו סיפור עם מסר כל כך כעוס.

מבחינת התכולה שלו, הארטישוק הוא אורח רצוי בכל מטבח ותזונה: הוא מלא בסיבים תזונתיים, מינרלים (אשלגן, סידן, מגנזיום) – אך דווקא דל בנתרן ולכן מומלץ לאנשים שסובלים מעודף שלו, או מלחץ דם גבוה, משפר את פעילות מערכת העיכול, מסייע בהורדה ואיזון של כולסטרול, כמות הסוכר בדם והפחתת כאבים כרוניים (כגון אלו שנובעים מדלקת פרקים). קלפו ונגסו לבריאות.

לבריאות!

שלכם,

צוות הגינה של מגי

 

צפי לסלים השבוע:

צפוי לנו בסלי הירקות האורגניים (טיוטה בלבד):

מלפפונים

עגבניות

חסה

תפוחי אדמה

שומר

סלק

מנגולד

סלרי

פטרוזיליה

בסלי הירקות האורגניים הגדולים גם:

דלעת

כוסברה

תרד

 

בסלי הפירות האורגניים:

בננה

תפוז

מלון

 

בסלי הפירות האורגניים הגדולים גם:

אשכולית אדומה 

פאפיה

ארגז ירקות אורגנים:

קייל

שורש סלרי

מגולד

שמיר

סוג של חסה

נבטים

בצל ירוק