המנגו הוא פרי נהדר, לכן אין פלא שהוא גם מגיע למדור הצנוע שלנו בכל קיץ.
אני לא אוהבת למחזר, לכן השבוע נעמיד במוקד זן שטרם ביקר בבלוג – מנגו פיתוח כחול לבן מזן עומר. אחרי שזה נאמר, עד שנגיע לזן העומר שנולד בשדות הניסוי של מכון וולקני בשנות השמונים של המאה הקודמת, אני בכל זאת אעבור לפריזמה יותר רחבה ואזכיר כמה עובדות מעניינות על פרי המנגו.
אז ככה, זני הבר של עץ המנגו מקורם באזורים הטרופיים של הודו וסין ושם הפרי הזה מוכר אלפי שנים ונצרך במספר אופנים. כולנו אוהבים לאכול מנגו טרי, אבל הפרי החמוץ מתקתק (בהתאם לזן) הוא גם בסיס למטבל הצאטני ההודי וכמובן למה שמוגדר לסוג מאכל לאומי עיראקי – העמבה.
תנו לי לנצל את ההזדמנות ולשבור לכם מיתוס (ועל הדרך להסתבך עם התפוצה העיראקית), לפני 200 שנה אף אחד בעיראק לא ידע מה זה עמבה. אפילו השם מקורו מהודו.
אז מה קרה? במאה ה-19 היו בהודו המון עודפי מנגו וסוחרים נתבו את הסחורה לשוק העיראקי. כנראה שאפילו לנו, היהודים, היה תפקיד בדבר. חלק ניכר מקהילת יהודי הודו הם עיראקים במקור ועסקו במסחר ומן הסתם כוננו קשרים חזקים עם קהילות בגדד ובצרה.
בכל אופן העמבה והמנגו תפסו חזק בעיראק, המנגו הפך לגידול גם בעיראק וממנה נפוץ לשאר חלקי המזרח התיכון. מתי הוא הגיע לארץ ישראל? לא ברור.
מה שכן ברור זה שכבר בסוף שנות העשרים היו חקלאים יהודים שניסו להשביח אותם ולראיה זן המאיה, אחד מזני המנגו האהובים בישראל ובכלל פותח על ידי פרופ' חנן אופנהיימר כבר ב-1931.
כן, האופנהיימר שלנו הביא פרי פצצה בערך 15 שנה לפני שהאופנהיימר של 'פרויקט מנהטן' הביא את הפצצה שלו. מאז ישראל הפכה לסוג מעצמה בהקשר של זני מנגו ואת אחד המשובחים שבהם תוכלו לפגוש בגינה השבוע – מנגו עומר.
זן העומר הושק בשנת 1980 על ידי מכון וולקני, מדובר בפרי גדול במיוחד ומתוק מאוד (במדרג טעמי המנגו הוא יותר מתוק וחמוץ), ממש כמו שאנחנו רוצים שמנגו טרי של קיץ יהיה.
לצנן במקרר שעתיים, לחתוך לפרוסות והרי לכם עונג עולמי. כן, הוא גם הולך נפלא עם סביצ'ה ואם אתם חובבי סורבה פירות – העומר מושלם גם לעניין הזה.
באופן, אישי, אוגוסט הופך אותי לעצלנית, אז ברשותכם, אני פשוט אלך למקרר ואוציא ממנו את העומר הטרי שהכינותי מראש.
