השנה האחרונה הייתה קשה גם עבור אופטימיסטית מושבעת כמוני. לכן, אני מנסה להתנחם בדברים הקטנים שהחיים מזמנים לנו, כמו למשל ראש החסה המתולתל שקיבלנו לגינה. כן כזו אני, גם חסה יכולה לשפר לי את מצב הרוח. קל וחומר כאשר מדובר בחסה מזן לאליק.
אז כן, השבוע אנחנו עם חסה לאליק, אבל מאחר שלאליק הנה זן יחסית חדש והאבולוציה של החסה התרבותית מתרחשת כבר 5,000 שנה בואו נתחיל מההתחלה.
כלומר ממצרים הפרעונית של האלף השלישי לפנה"ס. באותו זמן נהגו המצרים לגדל או ללקט צמח עשבוני ממשפחת המורכבים. בשונה מהחסות המודרניות, חופת העלים שלו הייתה צנועה והוא דווקא הצטיין בזרעיו הבשרניים שהיו מקור חשוב לשמן.
אנחנו רגילים להתייחס לחסה כאל ירק צנוע וסולידי, המצרים הקדמונים התייחסו אליה באופן פחות סולידי, תחזיקו חזק, מבחינת המצרים בעת העתיקה החסה נחשבה צמח מעורר מינית.
אנחנו לא יודעים בדיוק מתי, אבל באיזשהו שלב התחילו להופיע זני חסה שהמאפיין העיקרי שלהם היה מניפת העלים הרחבה שאנו מזהים עמה עד היום ואומצה כירק מאכל. תחילה היא התפשטה ממצרים לאזור ערב והמזרח הקרוב וזה כולל את ארץ ישראל.
כשהרומאים הגיעו לאזור הם לקחו אותה לאירופה שבה הזן העיקרי של החסה עדיין ידוע בשם – 'חסה רומית'. למרות הערך הקלורי הנמוך שלה, כבר המרים והרומאים זיהו את הערכים הבריאותיים (היום אנחנו יודעים שיש בה הרבה ויטמינים ונוגדי חמצון) ומאחר שכירק עלים קל לגידול היא מספקת הרבה נפח, היא מהר מאוד הפכה לפופולרית בכל רחבי העולם הישן.
חשוב לציין שהטעם של זני החסה בעבר, היה הרבה יותר מריר ממה שאנחנו מכירים היום (לכן, היה מקובל לשלב אותה בשולחן הסדר כסוג של מרור) וזה מביא אותנו לשלב הבא באבולוציה שלה.
כאמור, זני הבר של החסה והזנים התרבותיים הראשונים שפותחו מהם היו מאוד מרירים. בתהליך ארוך של ברירה חקלאית שערכו מגדלים אירופאים מהעידן הרומי ועד סוף ימי הביניים פותחו זנים נטולי מרירות. כבר בעידן הרומי הופיעו לצד החסות הירוקות גם חסות סגלגלות במאה ה-17 מגדלים הולנדים פתחו זני חסה שצורתם יותר עגולה והצבע שלהן היה בהיר יותר.
זנים אלה כונו חסה אייסברג (ואת המיתוג והזנים האלה ניתן לפגוש עד היום) ובמקביל הופיעו גם זנים מסולסלים (או 'מתולתלים' כמו שאני אוהבת לקרוא להם) וזה כולל את חסה לאליק שהיא זן בלי שמץ מרירות ואפילו נוטה למתקתקות קלה ויש לו מרקם קראנצ'י נפלא שישדרג כל המבורגר ותמיד כיף לפגוש בסלט וכמובן, בארגז השבועי שלנו.
ואפרופו האבולוציה של החסה שהתחילה לפני 5,000 שנה כמעורר תאווה במצרים. בשנת 2015 הפכה החסה לירק הראשון שגודל ונקטף בהצלחה בחלל! במסגרת ניסוי שנערך בתחנת החלל הבינלאומית ISS גידלו האסטרונאוטים בתחנה חסה.
זהו, אין כאן פואנטה אלא רק אזכור של עובדה מגניבה.
