יש רגעים שאני מצליחה להפתיע את עצמי; הבוקר כשהרמתי צרור הטרגון הטרי בארגז ושאפתי את ניחוח האניס העדין והמתוק; קרה רגע כזה. פתאום חלפה בראשי ההכרה: "איך לעזאזל מעולם לא הקדשתי את המדור הזה לטרגון?!".
נכון, הטרגון אינו מבקר מצוי בתוצרתו האורגנית, אבל הוא גם לא כזה נדיר בגינה. בכל אופן הוא כאן עכשיו וזו באמת סיבה למסיבה, כי אם אתם בעניין של קולינריה טובה הטרגון הוא עשב תיבול נפלא ובמידה רבה סוג של קטגוריה בפני עצמו. אנחנו תכף נגיע לזה ואני אחפור לכם על ארומות וטעמים, אבל לפני זה, מה זה בכלל טרגון?
ובכן, הטרגון הוא עשב רב שנתי שזני הבר שלו נפוצים בחצי הכדור הן באירופה, הן בצפון אמריקה והן באזורים מסוימים באסיה. וכן, יש לצמח הזה גם שם עברי – 'לענה דרקונית'. אני לא אוהבת את השם העברי, אמנם החלק הדרקוני מרפרף לשם הלועזי והטעם הדרמטי שלו בהחלט מזמין שימוש רומנטי בדימוי הדרקון; אבל לענה?
אני מבינה ש'לענה' זו משפחה של צמחים ומבחינה בוטנית ניתן לסווג כך את הטרגון. אך האסוציאציה הראשונה של המילה 'לענה' היא 'מרירות' והטרגון אינו עשב תיבול מר, להפך יש בו מתיקות מאוד נוכחת ומה שיפה שזה אפילו לא הטעם הכי נוכח שלו, כי הטעם הכי נוכח שלו הוא טעם האניס.
כן, אין מנוס להתעכב קצת על טעם האניס, בעצם לקרוא ל'אניס' טעם זו הגדרה מקפחת, כי האניס הוא אחד מאותם טעמים שגם מגיע עם ארומה מובחנת ודומיננטית שמייצרת סינרגיה עשירה של טעמים מרעננים מתקתקים (לסוכריות ליקריץ' יש טעם אניס) שאני מתקשה למצוא להם שם הולם בשפה העברית. בקיצור – אניס.
טרגון אינו הצמח היחיד שבורך במתת האל של האניס, אך לא מדובר בתכונה נפוצה, אין הרבה צמחים כאלה ומה שמעניין שהצמחים שכן מציגים את התכונה שייכים למספר משפחות שאין ביניהם קשר. הצמח המפורסם ביותר בהקשר הזה הוא הצמח שנקרא 'אניס', צמח ממשפחת הסוככיים שזרעיו משמשים כתבלין וכחומר גלם לייצור משקה הערק, נציג בולט נוסף ממשפחת הסוככיים הוא השומר שלו כבר הקדשתי, בצדק, מספר סקירות.
את האניס אפשר לפגוש בעץ שנקרא 'כוכב אניס' שצומח בדרום מזרח אסיה (מפירותיו מפיקים שמן אניס) וגם בכמה מינים של לענות (כאמור, לא כל הלענות מרות) וזה כולל את הטרגון.
העובדה שאניס מגיע ממקורות בוטניים מגוונים חשובה, כי היא מסבירה את העובדה שלמרות שגם לשומר וגם לטרגון טעם דומיננטי שכולם יכנו, ללא היסוס, אניס; הטעמים שלהם שונים. כן, אני מצטערת, אבל יש ניואנסים שהשפה לא יודעת לתאר, שכתבתי בכותרת המשנה שטרגון הוא המלך של צמחי התבלין, אלו בדיוק הניואנסים שעושים את ההבדל.
אז טרגון הוא אולי עשב רב שנתי צנוע ממשפחת הלענה, אך הוא יכול להיתלות על אילן גבוה וחסון במיוחד – קולינריית העל הצרפתית. מדובר ברכיב שנמצא בהרב דה פרובנס המפורסם ובעוד כמה מנות דגל ורטבים במטבח הצרפתי.
למרות הנוכחות האניסית, זה של הטרגון פחות משתלט ומתקתק במיוחד ובשונה מעשבי תיבול אחרים שאת רובם לא צורכים במצב לא מבושל טרגון טרי הוא פשוט טעים. הצמח הזה גם עשיר בנוגדי חמצון ומינרלים ונחשב בעל תכונות אנטי דלקתיות, מרגיע ומעורר תיאבון.
זהו, הדלקתי את עצמי וזה יום חורפי ויש טרגון בארגז ודגים טריים במקרר, אז ברשותכם, אקח לי שלוש שעות ואאלתר נזיד דגים בסגנון צרפתי, עם מלא טרגון.
