יש הרבה דברים רעים להגיד על 'גלובליזציה', אך אם מחפשים פן חיובי לכך שהעולם כולו נגיש יותר ומעורבב יותר, אפשר להתחיל עם הליצ'י.
כי המסע שהפרי הזה עבר; מאז שנות השבעים בו ישראלים נתקלו בו לעיתים נדירות כשהוא יוצא מקופסת שימורים המוגש כקינוח במסעדה סינית; עד העת הנוכחית בו ניתן להשיג ליצ'י אורגני טרי מגידול מקומי בחודש יוני (ולפחות רשמית העץ אמור להבשיל בין יולי לאוקטובר); יכול להיות משל הממחיש את הצד היפה של הגלובליזציה.
על פניו הליצ'י היה יכול להיות אצלנו בן בית אלפי שנים, הוא לא הגיע מהעולם החדש, אלא מאזור דרום מזרח אסיה, ממש כמו התפוזים שגדלים בלבנט כבר מאות שנים.
זה לא קרה, בעוד בסין הליצ'י נצרך מאז ומעולם ועד היום ניתן לפגוש באזורים מסוימים זני בר אכילים שדומים מאוד לפרי המתורבת שאנחנו מכירים בישראל החלו לגדל את חלקות התצפית הראשונות (חלקות ניסיון) רק בשנות השישים ורק לקראת סוף המילניום הפרי הזה, במצבו הטרי והטבעי, התחיל לצבור פופולריות (ועד היום רוב הישראלים מסתכלים עליו בעין קצת עקומה).
יש ראיות שהצמח תורבת בדרום מזרח אסיה כבר באלף השני לפני הספירה ובאשר לתיעוד כתוב, יש מדריך ששרד משנה 1029 לספירה, הסוקר זני ליצ'י מתורבתים במלזיה.
באופן מפתיע, לפני שהליצ'י הגיע אלינו הוא הגיע לעולם החדש, זה קרה עקב התפתחות הסחר הבינלאומי במאה ה-18. אם זה נשמע לכם כמו סיפור יפה על קדמה, נציין שמרכיב בסיסי בסדר הכלכלי הגלובלי החדש, היו המושבות באיים הקריביים שהפכו מטעי ענק בהם גידלו סוכר, כותנה, טבק ומשנת 1775 הוחל לגדל במושבה הבריטית הגדולה ג'מייקה גם ליצ'י.
החלק הפחות סימפטי בסיפור הוא שכלכלת המטעים הזו, התבססה על עבדים שהועבדו בתנאים קשים – לעיתים עד המוות.
העבדות בקריביים הסתיימה במהלך המאה 19, אך הליצ'י נשאר גידול פופולרי בעולם החדש. כאמור, לא היה חסם אמיתי לגידול הליצ'י בישראל, מלבד העובדה שאיש לא הכיר אותו ואז נפתחו בישראל המסעדות הסיניות הראשונות (ומי שפתח אותן היו בכלל פליטים שהגיעו בשנות השבעים מויאטנם לישראל), הישראלים נחשפו לפרי בגרסתו המשומרת ומשם הדרישה לליצ'י טרי היתה מהירה.
זה לקח כמה שנים טובות למצוא את הזנים המתאימים לגידול בישראל, ובסוף הזנים שהתאקלמו הם בעיקר זנים שפותחו במאוריציוס.
זה לא רע. להפך. הפרט הכי מתסכל בליצ'י זו העובדה שהיחס בין בשר הפרי הורוד והנפלא מצומצם ביחס לגלעין הגדול והחום (המכיל חומר ממשפחת הציאניד), בזני מאוריציוס הגלעין קטן יותר ויש יותר בשר פרי מתוק ונחשק.
יש קונצנזוס שהטעם של ליצ'י הוא נפלא, מתוק אך לא מתוק מידי עם ארומת ורדים שעוטפת כל נגיסה. בקיצור, אני ממליצה.
