נובמבר הגיע ועמו האבוקדואים הנהדרים מזן אטינגר וזו הזדמנות להקדיש לזן הטעים הזה סקירה משלו. על האבוקדו כבר כתבתי לא פעם, אז היום אני אסתפק בתקציר מנהלים ואז נעבור למנה העיקרית – האטינגר.
עץ האבוקדו גדל בר באמריקה המרכזית והדרומית, ידועים כ-15 סוגים של זני בר והסברה הרווחת שבני אדם צורכים אותו שם כבר 10,000 שנה ושכבר לפני 5000 שנה הוא בוית. אגב, מקור השם 'אבוקדו' הוא שיבוש ספרדי של השם המקורי של הפרי שבמשמעותו המקורית נקרא: 'פרי האשך'.
אחרי הכיבוש הספרדי האבוקדו אוקלם בעולם הישן. המרקם והטעם, העושר של חומצות שומניות והעובדה שמדובר באחד הפירות היחידים המכילים שומן, הפכו אותו למצרך מבוקש במערב, גם אם האקלום שלו היה איטי וכלל בראשיתו רק אזורים טרופיים וסוב טרופיים – מה שמביא אותנו לארץ ישראל.
עד ראשית המאה העשרים ארץ ישראל לא ראתה אבוקדו. אז מתי מגיע האבוקדו לארץ הקודש ולמה לא מדברים על זה? ובכן עצי האבוקדו הראשונים שנטעו בארץ ישראל נטעו בשנת 1920 על ידי הנזירים במנזר לטרון – מנזר לטרון הוא 'מנזר השתקנים'.
למרבה המזל, השמועה על האבוקדו הצליחה לעבור את חומות המנזר וכמה ייחורים מעצי המנזר הגיעו לבית הספר החקלאי מקווה ישראל ונדמה לי שחלקם שם עד היום.
אני לא יודעת עם העצים האלה הם גם האבות הקדומים של זן אטינגר, יתכן שהם קשורים בשושלת כי במקווה ישראל נעשו גם ההרכבות הראשונות של זני אבוקדו בארץ ישראל, אבל אני לא בטוחה. למעשה, המרדף אחר מקור האטינגר לא היה פשוט.
מקורות רבים מציינים את שנת 1947, כשנה בה הושק הזן ושמדובר בפיתוח מקומי של זן בשם פוארטה. אחרי שנברתי, למדתי שמי שאחראי על פיתוח הזן הזה הוא פרופ' יוסף אטינגר. לצערי לא הצלחתי ללמוד הרבה על אטינגר, מלבד העובדה שבשנת 1946 (שנה לפני שהציג את 'אבוקדו אטינגר') פרסם ספר בשם 'גידול ירקות', שלהבנתי נחשב לאחד המדריכים החקלאים הראשונים בעברית.
בכל מקרה, לאור הצלחת הצאצא המפורסם שלו, היה ראוי לתת לו יותר כבוד בהיסטוריה האגרונומית שלנו – היום אפילו אין עליו ערך בוויקיפדיה. חבל, כי אני לא חושבת שאני מגזימה שזן האטינגר הוא הזן שהפך את ישראל למעצמת אבוקדו ולשחקן עולמי בתחום.
זה היה הזן הראשון שבאמת התאים לאקלים הישראלי, קל לגידול ונותן פרי נפלא במרקם חמאתי נהדר שהיה (ועדיין) ערב מאוד הן לחך הישראלי המקומי והן לשווקים של מערב אירופה וצפון אמריקה. כן, האטינגר הוא האבוקדו ששם אותנו על המפה ולראיה, כמעט שמונים שנה חלפו והוא עדיין אחד הזנים הפופולריים בישראל ועכשיו הוא מחכה לכם גם אצלנו בגינה.
