"הוא לא ידע את שמה,
אבל אותה צמה
הלכה עמו לאורך כל הדרך,
והוא ידע, יש יום
בו יפגשו פתאום,
עם שחר של טללים או שמש ערב."
למה התחלתי עם המילים האלמותיות של חיים חפר? במקרה הזה הצמה המיתולוגית בדרך לבאר שבע מתחברת לי אסוציאטיבית עם הכוכבת השבועית של המדור, כי השבוע מדובר בצמה.
לא סתם צמה אלא כזו שגדלה בנגב המערבי, בעוטף עזה, לא רחוק מהדרך לבאר שבע, וגם הצמה שלנו צמחה על רקע רעמי תותחים וחוותה שחר של טללים – עכשיו היא כאן.
טוב, אתם לא באמת במתח, כי קראתם את הכותרת, מדובר בצמת שום טרי, אני מחזיקה אחת כזו ביד עכשיו ותאמינו לי שיש לזה וייב ממש רומנטי ואם זה מקרינג' אתכם תבדקו אם אתם לא ערפדים. בכל זאת אנחנו מדברים פה על שום.
תזכורת: שום (שכבר נסקר פה פעמים רבות) הוא צמח ממשפחת הנרקיסיים שהפקעות שלו (כמו גם העלים) משמשים כירק מאכל ומרפא באזור אגן הים התיכון, כבר לפחות 5000 שנים. החומר הפעיל המרכזי בו הוא תרכובת בשם אליצין שמקנה לו את הטעם החריף וגם נחשבת חומר אנטי בקטריאלי טבעי.
מחקרים מראים כי צריכת שום מורידה את רמות הכולסטרול בדם ועשויה לווסת את לחץ הדם – בקיצור מדובר בפקעת בריאה לאללה.
אז למה לי צמה עכשיו? ואם לא הבנתם, שאני כותבת 'צמה' אני מתכוונת לצרור ארוך עם עשרות ראשי שום טריים וסגולים שגודלו בתנאים אורגניים.
ובכן, כשאני שמה יד על צמה של שום אני יודעת שאני מסודרת לחצי שנה. למה זה חשוב? הרי שום זה מוצר מדף קבוע. זה נכון, אבל זה ממש לא אותו השום. רוב מוחלט של השום היבש שתמצאו על המדף זה שום מיובא שמגיע מסין.
פעם המציאות הייתה אחרת, שום היה גידול נפוץ בישראל ורובו הגיע מהנגב המערבי, בעשור האחרון זה השתנה וכבר הקדשתי מדור לסיפור הזה של שקיעת השום הישראלי כתוצאת לוואי של הגלובליזציה. בכל אופן, קשה למצוא שום ישראלי ועוד פחות מזה שום ישראלי טרי אורגני.
לכן כשיש בנמצא צמה, אני עטה על המציאה. אני גם נהנית משום סגול טרי בעתו ושאר הצמה מתייבשת והופכת לשום יבש משובח. הצמה הספציפית שלנו גדלה בשדות העוטף ממש כמו עם החיטה, גם עם הצמה הזו, התקווה צומחת שום. כלומר, שוב.
