הזכרתי בבלוגינה שלנו את הכרוב לא מעט פעמים..
אבל כשאני חושבת הכרוב שסיפרתי עליו היה כרוב הבר וזה תמיד היה בקונטקסט של אחד מצאצאיו הרבים (רשימה חלקית: כרובית, ברוקולי, קלורבי, כרוב ניצנים, קייל), אך מעולם לא הקדשתי סקירה מלאה למי שהוא, ללא ספק, החבר הבכיר במשפחה הזו ראש הכרוב הישן והטוב.
כל חברי המשפחה הזו התפתחו מכמה זנים של צמח צנוע ממשפחת המצליבים – כרוב הבר, שנפוצו לפני מיליוני שנים מאפריקה וערב למזרח התיכון, המזרח הרחוק ועד לצפון אירופה. הצמח הזה זוהה כראוי למאכל עוד לפני שהייתה היסטוריה כתובה ואבות אבותינו היו לקטים ציידים. עם המהפכה החקלאית החלו לביית את הצמח הזה במקומות שונים בעולם מהמזרח הרחוק ועד צפון אירופה, כנראה שכבר היוונים הכירו זן של כרוב שמאוד דומה לכרוב הגינה המוכר לנו היום וקרוב לוודאי שגם אצלנו, הכירו אותו כבר בתקופות היסטוריות קדומות.
העניין הזה ישר מזמין הרהור לגבי השם העברי של הירק – כרוב. המונח 'כרוב' מופיע במקרא כמה פעמים אך במשמעות שונה לחלוטין. הכרובים המקראיים הם סוג של יצור שמיימי מיתולוגי, מן קטגוריה של 'מלאכים' שדמויותיהן עיטרו את ארון הברית.
מפתה מאוד לעשות את החיבור האטימולוגי וכבר פגשתי אנשים שהסבירו בידענות שעלי הכרוב מזכירים בצורתם כנפיים של מלאכים. זו תזה רומנטית ושובת לב, למרבה הצער אין לה שום ביסוס. המונח 'כרוב' בהקשר לירק מוזכר במשנה, אך דווקא בגלל זה קל לעקוב אחר המקור שלו ולגלות שהוא מגיע מהמילה היוונית לצמח: κράμβη 'קְרַמְבֶּה' ולמרות הזהות במצלול ובכתיב אין שום קשר לכרוב המקראי.
בכל אופן, הכרוב היה חלק מהתפריט פה גם בימי קדם ומשמש גם היום חלק בסיסי מהתפריט שלנו. אחרי שזה נאמר, בשכונה שלנו הכרוב היה עוד מרכיב, אך יש אזורים בצפון אירופה, בעיקר בשטחים של גרמניה, צ'כיה של היום, בהם לכרוב היה תפקיד אפילו יותר בסיסי ודרמטי.
לאורך ימי הביניים ועד עמוק למאה ה-16, במהלכה בעקבות גילוי אמריקה הגיעו לצפון אירופה פקעות מאכל כמו תפוחי אדמה, היה הכרוב יחד עם הלפת חלק עיקרי בתפריט של האדם הפשוט, בשלל דרכי הכנה: מבושל כירק, בסיס למרק, כבוש ומוחמץ – הרבה מאוד כרוב. אוכלוסיית האיכרים בצפון ומזרח אירופה שרדה בזכות עלי הכרוב הבשרניים שיחד עם דגנים (הלחם לסוגיו) היה לתקופות ארוכות חלק מהסטנדרט הקולינרי.
הערך הקלורי שלו אמנם נמוך, אך הוא עשיר בסיבים תזונתיים, ויטמינים ומינרליים חיוניים וכמובן מייצר תחושת שובע. העובדה האחרונה הזו הפכה אותו לירק חשוב עבור האיכרים העניים בסקסוניה המאה ה-14 והופכת אותו גם למאוד פופולרי בקרב ישראלים במאה ה-21 שמעוניינים לרדת במשקל.
ברבות השנים האופציות התזונתיות בצפון אירופה צמחו, אך ההד להשפעה והדומיננטיות של הכרוב באזורים האלה עדיין נוכח מאוד. גם היום, באף מזללה בגרמניה לא תחמקו מהכרוב בתצורה מבושלת או מוחמצת. מהסיבה הזו הכינוי השגור לגרמנים על ידי הבריטים הוא Kraut (קראוט) שזה בעצם כרוב כבוש.
באופן אישי, אני אוהבת סלט כרוב טרי, ולא משנה לי איזה כרוב, הפעם כהזדהות עם לוחמי גבעתי הנלחמים ברצועת עזה, אבחר בכרוב הסגול, שעוד בימי שירותי בצבא נהגנו לקרוא לו 'כרוב גבעתי'.
