אני יודעת שהזכרתי את כרוב הבר וצאצאיו המצליבים המודרניים עשרות פעמים. מאחר שהיום יש לנו בארגז קולורבי סגול, שהוא אחד הנציגים הפחות שכיחים של המשפחה.
גם היום אדרש לסוגיה, אבל הפעם אני רוצה להאיר דרכה נקודה מרתקת אחרת. כמו שכבר הזכרתי בהרבה הזדמנויות מבחינה בוטנית כל נציגי המשפחה,
הכוללת בין היתר, את הכרוב, הכרובית, הקייל, כרוב ניצנים, ברוקולי קולורבי – הם למעשה אותו צמח.
הטענה הזו נשמעת מופרכת כאשר מעמידים את הכרוב, ליד הברוקולי או הקולורבי. הרי הם אפילו לא נראים דומים, אז איך זה יכול להיות?
הזכרתי בעבר שהעניין הזה קשור אלינו, בני האדם, בתהליך שנקרא ביות וטיפוח זנים. לאוזניים מודרניות התהליך הזה נשמע 'מדעי', אך למעשה מדובר בעיקרון שנקרא 'ברירה מלאכותית'.
בשביל להבין לעומק את העניין שנקרא ברירה מלאכותית, שווה קודם להיזכר בתהליך האבולוציה הסדור, שהתבסס רק על 'ברירה טבעית'. אחד הדברים שמאפיינים צמחים הוא שקצב המוטציות שלהם גבוה מאוד ולא נדיר שחומר גנטי שזז ממקום אחד למקום אחר ומייצר תחושה חדשה או מבליט תכונה אחרת.
כמעט בכל דור חדש פוגשים כמה צמחים שעברו שינוי כזה או אחר (גודל עלים או פרחים, תכולת סוכר גבוהה או נמוכה יותר, שינוי צבע, שורש ועוד). במילים אחרות האבולוציה יורה לכל הכיוונים כל הזמן וכאן נכנסת לתמונה ה'ברירה הטבעית'.
חלק קטן מהמוטציות האלו מתגלות כמועילות עבור הצמח. למשל, אם תצוץ מוטציה שמוסיפה לצמח הזה קוצים והקוצים מרתיעים ציפורים הנוהגות לסעוד מהפירות שלו, סביר להניח שהמוטציה הזו תשרוד בדור הבא.
תוך כמה דורות כל הצמחים באותה סביבה יהיו צאצאים של הצמח בעל המוטציה ואילו הצמחים ללא קוצים ייעלמו כי יש עליהם, מה שנקרא 'לחץ סלקציה שלילי' שרק גדל מדור לדור, כי הציפורים נמנעות מהקוצים ובסוף הזן נטול קוצים ייכחד.
זו גם הסיבה שרוב זני הבר שונים מהותית ופחות אטרקטיביים לבני אדם (וחיות אחרות) מאשר הזנים המבויתים שהם עתירי סוכר, בעלי פירות גדולים או עלים רחבים – אין ספק שמוטציות של כל הטיפוסים האלה הופיעו בטבע הרבה פעמים – הם פשוט לא שרדו ונכחדו משום שנאכלו או לא היו יעילים אנרגטית (צמח עם קידוד גנטי לפתח פירות גדולים יתקשה לגייס את משאבי האנרגיה הדרושים לשרוד לאורך זמן בטבע).
פה אנחנו נכנסים לתמונה, כלומר אבותינו שחוללו את המהפכה החקלאית לפני עשרת אלפים שנה. מהפכה שניתן לסכם אותה באמצעות מונח שהזכרתי בתחילת דברי: 'ברירה מלאכותית'.
כאמור, אם בחלקת כרוב בר טבעית הייתה צצה לה איזה כרובית כתוצאה ממוטציה. סביר להניח שהיא הייתה נזללת על ידי ארנבת ברת מזל. אבל תארו לכם שמי שנתקל בירק המוזר הוא בן אנוש שמבין שעבורו הירק הזה יכול להיות מאוד אטרקטיבי?
הוא ישמור עליו מכל משמר וינסה להרבות אותו, בתקווה שחלק מצאצאיו שכפלו את המוטציה. הוא ינסה להעניק לה תנאי גידול שירחיקו ממנה מזיקים ויתנו לה את האנרגיה הדרושה. כך, פחות או יותר (כי לרוב מדובר בתהליך ארוך שלוקח כמה דורות, במהלכם מבודדים את הפרטים הכי מוצלחים) באים זני ירקות חדשים לעולם.
מתי הקולורבי הופיע לראשונה? הדעות חלוקות.
יש הסבורים שכבר בתקופה הרומית פותחו זנים של הכרוב בעל הפקעת (בניגוד לסברה הרווחת לא מדובר בשורש), אך האמת היא שאנחנו לא באמת יודעים. התיעוד הוודאי הראשון של קולורבי בהיסטוריה.
הוא מטקסט של בוטנאי איטלקי ב-1554 שמדווח שמדובר בירק חדש באיטליה (פרט שבבירור חותר תחת הסברה הרומית). בכל אופן בערך מהתקופה הזו אנחנו מוצאים את הקולורבי בכל צפון ומרכז אירופה (מקור השם בגרמנית ומשמעותו המילולית היא 'שורש הכרוב') כירק אהוב וטעים.
בעשורים האחרונים הועם זוהרו וחבל. כי הוא נפלא בתבשילי קדירה ואני אוהבת אותו גם חתוך לקוביות קטנות במצב טרי (פזרו קצת מלח גס ומדובר במעדן), בטח כשמזדמן לי לפגוש את המופע הסגול שלו שהוא יחסית נדיר.
