במידה רבה אפשר לתאר את האבולוציה האנושית, לפחות עד ראשית העידן ההיסטורי, כמרדף אחר חלבון. בני האדם זקוקים לחלבון, זה חומר הגלם ממנו בנויה מסת השריר שלנו, המרדף אחר החלבון הכתיב את ההתנהלות שלנו.
כולם יודעים שבני האדם הראשונים היו 'ציידים לקטים'. התמונה הראשונה שקופצת לנו לראש, היא בדרך כלל סיטואציית ציד, בה חבורה של שוכני מערות מגודלי שיער קוטלים ממותה. במציאות, עבור רוב בני האדם לאורך רוב ההיסטוריה, אכילת בשר הייתה מאורע יחסית נדיר.
רוב הזמן רוב האנשים ניזונו ממקורות מזון צמחיים. מה שמחזיר אותנו לחלבון. רוב מקורות המזון מהצומח דלים בחלבון, צמחים עשירים בחלבון הם לרוב דגנים וקטניות. לכן, כמעט כל חברה אנושית מתקדמת נוסדה סביב גידול חקלאי מהסוג הזה שסיפק לבני האדם מספיק חלבון. השכונה שלנו, שלדעת רבים היא השכונה בה התחיל ערש התרבות האנושית, התחילה בזכות תרבות אם החיטה והאפשרות לעבד אותה ללחם.
בחיטה יש יחסית הרבה חלבון, אתם מכירים אותו בשם גלוטן. כן, הגלוטן המושמץ (ולעיתים בצדק) הוא בעצם אחת הסיבות היסודיות לביות אם החיטה – כי הוא החלבון הזמין והחיוני שהיינו זקוקים לו. תוסיפו לזה את קטנית החומוס, שגם היא נצרכת פה אלפי שנים ותבינו למה התפתחו בלבנט (האזור הכולל את הסהר הפורה וארץ ישראל) הערים והתרבויות הראשונות.
העיקרון הזה של מקור חלבון מהצומח נכון גם ביבשות אחרות. למשל, בדרום אמריקה היה זה דגן הקינואה שסיפק ביטחון חלבוני, אבל היום העיניים שלנו נשואות למזרח הרחוק ולצמח הסויה.
קשה להגזים בחשיבות של צמח הסויה במרחב של סין, קוריאה ויפן. האזכור הראשון לשימוש בסויה בכתובים מופיע בטקסט סיני מהמאה השמינית לפנה"ס, אך יש להניח שהשימוש בו קדום בהרבה כי בסויה יש יותר מ-11% חלבון. במונחים של חלבון מהצומח מדובר בהרבה מאוד.
אנחנו מכירים בעיקר מוצרי סויה מעובדים כמו טופו או מיסו, אך ניתן לצרוך סויה גם במצב בלתי מעובד ואפילו טרי. כן, אני מתכוונת לאדממה.
המונח אדממה מגיע מיפנית ומשמעותו המילולית היא 'פולים על גבעול'. המונח הזה מופיע לראשונה בטקסט יפני מימי הביניים והחל מהמאה ה-16 הוא משמש במשמעות שאנחנו מכירים היום. קרי, פולי סויה במצב טרי בתוך התרמילים.
אני כותבת 'טרי', אבל למעשה הסוד באדממה הוא קטיפת הפולים עוד לפני שהם מבשילים. לכן, יש לאדממה צבע ירוק, לסויה בשלה יש צבע חום אדמדם. הצבע הירוק הבהיר שאנחנו מכירים הוא בגלל שבתצורה הטריה רצוי לצרוך אותו בוסר.
בשלב הזה הוא עדיין מתקתק ומאוד רענן. הצרכן הישראלי התרגל לצרוך אדממה במצב קפוא וחבל. כי כשהיא נקטפת מהשדה אפשר פשוט לאכול אותה ככה, אפשר גם לבשל קלות, לאדות ואפילו להקפיץ.
עבור מי שרוצה להימנע מצריכת חלבון מהחי, אך רוצה לגוון את צריכת החלבון שלו (ולהימנע מצריכת גלוטן) אדממה היא תוספת נהדרת ובריאה (ואדממה מכילה גם פחמימות, סיבים תזונתיים, ויטמינים ונוגדי חמצון נוספים) וכשהיא מגיעה במצב טרי ממגדל אורגני מקומי, אז על אחת כמה וכמה.
