כשראיתי את הפקוסים הטריים האורגניים הנהדרים שהגיעו לגינה ידעתי שאני הולכת להקדיש להם את המדור השבוע, הייתה לי החלטה, לכתוב טור שלם על פקוס בלי לכתוב את המילה: 'מלפפון'.
כמו שאתם שמים לב שברתי לעצמי את המילה בצורה פראית והאמת בצדק, זו הייתה החלטה מטומטמת, כי במידה רבה הפקוס הוא יותר מלפפון ממלפפון. למה אני מתכוונת? ובכן, כשהמילה הזו מופיעה במקורות היא מתארת ירק שהוא הרבה יותר קרוב לפקוס שנמצא עכשיו בגינה מאשר לירק שאתם מכירים כמלפפון.
למעשה הזיהוי הראשון של הפקוס שאפשר להצביע עליו בוודאות, הוא עם זן מלפפונים חדש שהופיע ברומא במאה הראשונה לספירה וייחודו היה בכך שניתן לגדל אותו לאורך כל השנה ולא רק בעונה והזן של מלפפון שעיר, חיוור ומתוק במיוחד היה אהוב במיוחד על הקיסר טיבריוס (כן, זה שעל שמו קרויה העיר טבריה).
הפקוס הידוע גם כ'מלפפון ארמני' או 'מלפפון מצרי' הוא אכן קרוב משפחה של המלפפון המודרני ושניהם חלק ממשפחת הקישואים והדלועים של העולם הישן. בהקשר הזה יש מצב שאני עושה לפקוס שלנו קצת עוול, כי ההדגשה על הקרבה למלפפון, מרחיקה אותו מקרבה לירק נוסף – הקישוא.
כן, אחד הדברים היפים בפקוס זה שהוא לא רק תחליף מושלם ומרענן לכל מה שאפשר לעשות ממלפפון מסלט ערבי ועד צזיקי יווני, הוא גם יודע להתנהג כמו קישוא, כלומר אין צורך ולקלף אותו ואפשר לבשל אותו ואז הוא כבר ממש קישוא.
ניסיתם פעם לבשל מלפפון? אזהרת טריגר: אל תנסו. זה לא יעבוד, אבל עם פקוס זה עובד בגדול מברביקיו ועד קיש.
בהקשר הזה יש מקומות באסיה שבהם נהוג לגדל את הפקוס עד לגודל של 60 ס"מ ואז מבינים למה דלעת או קישוא, אצלנו נהוג לקטוף אותו שהוא קטן (ואני מניחה שיש זנים ייעודיים), אבל הפוטנציאל הקישואי נמצא בכל פקוס.
במקרה של הטיעון האחרון אני אפילו יכולה להישען על אילן גבוה במיוחד, פרדריק הסלקוויסט, חוקר שוודי בן המאה ה-18 שנחשב לאחד מחלוצי חקר הטבע. הסלקוויסט שבין היתר ערך מסע סביב אגן הים התיכון (במהלכו אפילו ביקר בארץ ישראל) כתב על הפקוסים כך: "מלכת המלפפונים, מרעננת, מתוקה, מוצקה ובריאה", והוסיף כי "הם עדיין מהווים חלק גדול מהאוכל של בני המעמד הנמוך במצרים שמגישים אותם כמאכל בשרי וכמשקה וכמאכל בריאות".
הבנתם את הרעיון, בשום ייקום, גם לא כזה של הפלחים העניים במצרים בסוף המאה ה-18, מלפפון לא יכול להיות תחליף לבשר במנות מבושלות. הפקוס, דווקא עושה את זה לא רע בכלל.
אני לא מזלזלת במלפפון, יש סיבה שהוא חלק משילוש הקדוש בסלט יחד עם העגבנייה והבצל, אך ייחודו בטעם ניטרלי קיצוני ומרקם רך, הפקוס מככב לחלוטין גם בגזרה הניטרלית, אך יש בו טוויסט מתקתק שעם העובדה שהוא גם פריך, הופכים אותו להרבה יותר ורסטילי ובחלק ממצבי הצבירה, גם הרבה יותר טעים מהמלפפון.
