יש עם חקלאות מודרנית בעידן הגלובלי הרבה בעיות, יש גם הרבה יתרונות. אין ספק שיש יתרונות רבים לתוצרי החקלאות האורגנית, אך היה קשה מאוד להאכיל את העולם ללא החקלאות המודרנית. יתרון נוסף שהביאה עמו המודרנה והגלובליזציה, היא שזנים ומינים שבעבר היה ניתן לפגוש רק באזורים ספציפיים בעולם, אפשר היום למצוא בכל סופרמרקט.
הדוגמה הכי בולטת לזה בשנים האחרונות היא כנראה האוכמנית. הפרי הזה שבילדותי היה בגדר חלום אקזוטי שפוגשים בספרי הרפתקאות על ארצות רחוקות, פתאום נמצא בכל מקום.
מה שמעניין זה שלמרות הניחוח הרומנטי הקלאסי, כפרי בינלאומי שמגודל כמוצר חקלאי, מדובר בפרי מאוד חדש. למעשה אוכמניות הן 'גידול חקלאי' רק משנת 1912 ומחוץ לצפון אמריקה מגדלים אוכמניות רק משנת 1930. איך זה ייתכן כשמדובר בפרי כל כך אייקוני?
ובכן, העובדה שלא גידלו אותו, אין פירושה שלא אכלו אותו. הילידים האמריקאים בצפון אמריקה, בשטחים שהיום הם 'ארצות הברית', מלקטים ואוכלים אוכמניות כבר 15,000 שנים. בניגוד לדעות קדומות שרווחו בעבר היום ברור שכבר לפני 2000 שנה היו קבוצות של ילידים אמריקאים שעסקו בחקלאות והיו ממש לא רעים בזה וזה אומר שכן בויתו מינים ופותחו זנים באזורים האלה, אז למה האוכמנית לא?
הסיבה טריוויאלית, היא הייתה ועודנה (בחלקים גדולים של צפון אמריקה) צמח מאוד שנפוץ שגם בתצורתו הטבעית שופע פרי וקל מאוד ללקט אותו. אז למה להתאמץ לביית אותו?
כמובן שמרגע שהאדם הלבן התחיל להתבסס בצפון אמריקה, גם הוא גילה את השפע הטבעי הזה וכמו הילדים גם המתיישבים האירופאים ליקטו את האוכמניות במרץ, השפע הטבעי אפשר לכך שלמרות שמקורו הוא 'ליקוט' ניתן היה למצוא אותו בשווקים של מושבות ניו אינגלנד כבר מסוף המאה השבע עשרה וכך הוא הפך אייקוני עבור בני האדם במערב.
כאן, צריך לפתוח סוגריים ולציין שהאוכמנית (Blueberry) ) מזכירה מאוד מיני פירות יער שפוגשים בעולם הישן ולעיתים נעשה שימוש בשם הזה כמאפיין גנרי כולל למינים שונים של פירות יער.
העובדה שהפרי הזה שהמתיישבים פגשו באמריקה, הזכיר את אותם פירות, גם היא תרמה להתקבלות ופופולריות, אך גם המתיישבים האמריקאים בשלבים הראשונים היו לחלוטין מכוונים חקלאות, הביאו עמם זנים מהעולם הישן וטיפוח זנים מקומיים – לא עצו לביית את האוכמנית והסתפקו בשפע שהטבע העניק. עד שב-1912, חקלאים אמריקאים הרימו את הכפפה, בייתו את אחד הזנים ומשם הדרך להפצה עולמית של הפרי הנחמד הזה נפתחה.
בישראל הניסיונות הראשונים לגדל אוכמניות החלו לפני כ-30 שנים, בתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת. האקלום של האוכמנית לארץ ישראל לא היה פשוט, אוכמניות אוהבות קרקע מאוד חומצית ובישראל רוב הקרקעות החקלאיות נוטות דווקא לכיוון הבסיסי.
מצד שני, אנחנו מאוד טובים בפיתוח חקלאי ולקראת שנת 2018 נמצאה פריצת הדרך שאפשרה אקלום מוצלח של האוכמנית לקרקע הארץ ישראלית. התוצאה: אותו שפע אדיר של אוכמניות שנחת עלינו. למרבה המזל גם החקלאות האורגנית לא התעלמה מהפרי הקסום הזה, שצבעו הסגול כהה מגיע מתועפות של פיגמנט בשם אנתוציאנין (והאמת שהזכרתי אותו גם בשבוע שעבר בהקשר הבמיה הסגולה) שהוא נוגד חמצון שממש (ממש) מועיל לבריאות שלנו.
בעוד מספר שבועות עונת האוכמניות מסתיימת, בינתיים, אני ממליצה תתענגו.
