חגי תשרי הם תמיד סיבה מצוינת לחזור לתמר, אחד הפירות האייקונים שלנו שעכשיו, חלק מזניו נמצאים בשיאם. ענף התמרים הנוכחי של ישראל, לא מבייש את תהילת העבר, בתקופה ההלניסטית והרומית התמרים של ארץ ישראל נחשבו לתמרים לטובים בעולם, אבל אז, מתישהו בתחילת האלף השני לספירה הם נעלמו מהנוף הארץ ישראלי לכמעט אלף שנים.
השבת התמר לארץ ישראל הוא אחד הסיפורים החקלאיים הכי הרואיים ומוצלחים של הציונות. הפעם לא אתעכב על כך, רק אציין שכל זני התמרים הגדלים באופן מסחרי בישראל אינם זנים מקומיים אלא זנים שהוברחו ארצה, בעיקר מעיראק אך גם מצפון אפריקה. בעתיד אולי גם נפגוש שוב את זן תמר יהודה, שכמה פרטים שלו הונבטו בהצלחה מגלעינים בני 2000 שנה שנמצאו בחפירות יהודה, עד אז נסתפק בתמרים המופלאים שצומחים במטעים אורגניים בערבה.
זה לא סוד שבשנים האחרונות התמר המרכזי שגדל ונצרך בישראל הוא תמר המג'הול. מדובר בזן מעולה שהסתגל לכאן היטב (והיום מג'הולים ישראלים נחשבים מוצלחים יותר ממג'הולים שגדלים בעיראק), אך גם בתמרים כדאי לגוון. לכן הפעם אני רוצה לשים במוקד תמר פחות נפוץ, את זן דקל נור, המכונה גם 'תמר מלכותי' (פחות מ-4% מהתמרים הגדלים בישראל שייכים לזן הזה). מדובר בזן צפון אפריקאי, נפוץ בתוניס ואלג'יריה ומתאפיין בטעם דבש ובעל פרי מאורך בגודל בינוני.
אמנם הייתה הפסקה של כאלף שנה בגידול תמרים בישראל, אך המסורת השאירה לנו הרבה מאוד מילים ומונחים נהדרים בעברית שבהם אנחנו משתמשים היום וזה מוביל אותנו לגדיד התמרים, המילה הייחודית לקטיף התמרים. יש כמה שיטות (מסורתיות ומודרניות לביצוע גדיד תמרים) והן משתנות בהתאם לזן. במקרה של זן דקל נור, שיטת הגדיד מתבססת על גזימת הסנסנים והפירות עליהם. כן הסנסנים.
מה זה סנסנים? הנה עוד מילה עברית עתיקה שבזכות תחיית התמר אנו יכולים לגלגל אותה על הלשון בהנאה. נסו: ס-נ-ס-נ-י-ם. סנסן הוא ענף המשנה שנושא את פרי התמר ורק בתמר אנחנו פוגשים אותו (כחלק מהשפה). כאמור, את הדקל נור נהוג לקטוף על סנסניו ובהמשך להפריד את התמרים מסנסנים בחביטה.
אבל לפעמים, כשפירות הדקל נור ממש מושלמים, נהוג להשאיר אותם על הסנסנים והיום, התמזל מזלנו ולגינה הגיעו סנסני דקל נור עמוסים פירות מושלמים וזו הזדמנות מצוינת ליהנות מהתמר הנהדר הזה בתצורה חגיגית ומיוחדת שמשתלבת באופן מושלם וקישוטי בשולחן סעודת החג. אז בינתיים, חג שמח, על סנסנים.
