צמחי תבלין הם קצת כמו שחקני משנה, ומי שאוהב קולנוע יודע שהרבה פעמים אלו דווקא שחקני המשנה שעושים את ההבדל והופכים סרט טוב ליצירת מופת. אז ככה אני מתייחסת לצמחי תבלין מסוימים, הם כמעט אף פעם לא יעמדו במרכז המנה או הארוחה, אך אם תוציאו אותם מהמשוואה נשאר עם קולינריה דלה מאוד, כי ממש כמו אצל שחקני המשנה הגדולים בתולדות הקולנוע, הערך המוסף הסינרגי של צמחי התבלין, חורג בהרבה ממה שעל פניו ממלא התפקיד הרשמי שלהם – להוסיף קצת טעם וקצת ריח. נשמע צנוע, אך אם תוציאו אותם מהתמונה זה לא יהיה אותו דבר ולא בקטע טוב.
השבוע, מתארח אצלנו צמח תבלין כזה, העירית השומית (או כפי שהוא גם נקרא: "שום העירית"). אני יודעת שרובכם כנראה קוראים לצמח הזה בפשטות: עירית. העניין הוא שיש צמח אחר שזה הוא שמו, זה אמנם לא צמח מאכל, אלא צמח בר, אבל מלבד דמיון מסוים בפריחה מדובר בשני צמחים שונים ממשפחות בוטניות שונות.
אפרופו משפחות בוטניות, אז העירית השומית (וככה אני אקרא לה עכשיו) מרמזת את מוצאה כבר בשם. מדובר בצמח ממשפחת הנרקיסיים ובן דוד מדרגה ראשונה של השום והבצל. הקרבה הזו ניכרת גם בטעם ובריח ואני מגדירה את הטעמים והארומות של העירית השומית כסוג של שילוב מעודן בין שום לבצל.
אך בעוד השום והבצל תורבתו וטופחו כדי לצרוך את הבצל, בעירית הפוקוס הוא על העלים (הבצל שלה זניח ולמעשה נוון), נכון אנחנו מכירים בצל ירוק שטופח לצורך זה ולאחרונה הישראלים למדו להעריך גם עלים של שום טרי, אך העירית זה משהו אחר.
תפוצת זני האב רחבה ומדובר באחד הצמחים שניתן למצוא זני האב הן בעולם הישן (אסיה ואירופה) והן בעולם החדש (צפון אמריקה). אז מתי ומניין היא הגיעה לראשונה לצלחת? ובכן הדעות חלוקות. יש עדויות כתובות על שימוש בעירית בסין מלפני 3000 שנה, אך יש טענה שהעירית המוזכרת בכתבים הסיניים היא צמח דומה, אך לא בדיוק העירית השומית שאנחנו מכירים היום וכנראה שהמקור שלה יפתיע אתכם: אנגליה.
במחשבה שניה זה כבר שבוע שני שאני מבקרת באי הבריטי, בשבוע שעבר בגלל הכרישה והמקום המשונה שהיא תופסת בתרבות וההיסטוריה של ויילס. בניגוד לכרישה (שהיא גם ואריאציה של בצל) שהובאה לבריטניה בימי הרומאים העירית השומית ככל הנראה עשתה את המסלול ההפוך וזה מקרה יחסית נדיר של צמח מאכל פופולרי שמוצאו מבריטניה.
התושבים הקלטיים המקוריים בבריטניה הכירו את העירית השומית והרבו להשתמש בה. למעשה, עד היום היא יחסית דומיננטית במטבח הבריטי – אני ממש לא רוצה שהעובדה הזו תרתיע אתכם ולכן אציין שהיא אהובה מאוד בהרבה מטבחים וזה כולל מטבחים ים תיכוניים עיליים כמו המטבח הצרפתי והמטבח האיטלקי.
בכל אופן, כשהרומאים בהנהגת הקיסר קלאודיוס כבשו את בריטניה הם פגשו את העירית השומית ומשם הפיצו אותה בכל אגן הים התיכון וכנראה שבזכות זה אנחנו נהנים ממנה היום.
אז אל תשכחו צרור עירית טרי, שקוצצים אותה דק ומפזרים בסלט, בנזיד, על הדג בתנור או אפילו מעל חביתה – זה באמת עושה הבדל ובקטע טוב.
