זה כנראה לא מקרי שמאז שאוגוסט נכנס מתארחים כאן פירות עם אפיל טרופי. החום והלחות של אוגוסט זה בדיוק מה ששורה של פירות טרופיים צריכה כדי להגיע לשיא ואם תרצו אז מדובר בנחמה פורתא לאוגוסט הנורא – כי מה כבר נותר לעשות מאשר למצוא פיסת בריזה (או להינעל במזגן) ולהתענג על פרי טרופי מתוק, כמו המנגו מיה שביקר כאן בשבוע שעבר, או כמו בגיבורת המדור שלנו הפסיפלורה.
הפעם הראשונה בה אני פגשתי את הפסיפלורה הייתה כשעוד הייתי נערה רכה שגדלה ביישוב פריפריאלי, אי שם בסוף שנות השמונים של המאה הקודמת. גדי הבן של השכנים הציג בפני שיח מטפס שצמח בחצר, לשיח היו פירות עגולים סגולים משונים שחלקם כבר נפל לרצפה.
גדי הרים פרי כזה שהוא קרה לו בכלל 'שעונית' (ואכן, השם העברי הרשמי של הפסיפלורה הוא 'שעונית נאכלת'). בשלב הזה, גדי לקח אולר וחצה את הפרי המשונה שהתגלה כמלא גרגרים צהובים. גדי הושיט לעברי חצי אחד, הייתי חשדנית וסירבתי, רק אחרי שהוא לקח חצי ושלק את לשדו בהנאה, רק אז הסכמתי לנסות את הפרי המשונה .ומהר מאוד נאספו כל הפירות הבשלים וחוסלו.
השעונית שהיום כולנו קוראים לה פסיפלורה היא פרי טרופי האנדמי לדרום אמריקה, בה ידועים כ-400 זני בר שלה. עם גילוי אמריקה היא נדדה באזורי גידול טרופיים בכל העולם והפכה גידול נפוץ בדרום מזרח אסיה, אפריקה ואוסטרליה.
לארץ ישראל היא הגיעה בתחילת המאה העשרים, אף רק בעשורים האחרונים היא הפכה לגידול מסחרי שגם פוגשים בקביעות בשווקים. אז בואו נדבר קצת על הפסיפלורה (אמנם הכרתי אותה לראשונה בשם שעוונית, אך בכל זאת נדבוק בשם הלטיני בעל המקורות הנוצריים שהעניקו לו הכמרים הספרדים שהגיעו לדרום אמריקה במאה ה-16).
כאמור, מדובר בצמח מטפס, ירוק עד, בעל קנוקנות (הזרועות הקטנות מאפשרות לצמחים מטפסים להיאחז בקירות, גדרות ועצים). בעולם יש שני זני מאכל עיקריים, אנחנו מכירים בארץ את הזן הסגול הקטן שהגיע אלינו מאוסטרליה, אבל בעולם יש גם זן נוסף בעל קליפה צהובה ומימדים של אשכולית.
בתוך הפרי וזה מה שמשותף לכל הזנים, יש גרגירים צהובים עם מרכז שחור עטופים ומלאים עסיס חמוץ מתוק בעל חתימת טעם ייחודית.
מה זה אומר? נו, טעם של פסיפלורה. עכשיו אוגוסט וטעם של פסיפלורה צוננת מהמקרר זה בדיוק מה שאני צריכה. אפשר לעשות מפסיפלורה סורבה נהדר, אפשר להוסיף אותה לשייק פירות, אבל מה שאני רוצה זה לחצות פסיפלורה טרייה, לקחת חצי פרי ולהכניס לפה, לשלוק, לעצום עיניים ולהתמכר לטעם.
