המדור הזה כבר תבע את עלבונה של הלפת מספר פעמים, השורש שעליו צעדה קיבתה של אירופה במשך למעלה מאלפיים שנה, אף פעם לא נהנה מיחסי ציבור טובים וכאשר במאה ה-16 שורשים מגניבים וחדשים, כמו תפוח האדמה והבטטה, הגיעו לאירופה מאמריקה, הלפת נזנחה לאנחות ומותגה מזון לעניים ובמקומות אחרים כמזון לבהמות.
כידוע, לא צריך להתרשם ממיתוג ואגב, 'אוכל של עניים' זה לפעמים האוכל הכי טעים והלפת היא שורש מזין מאוד (כ-30 קלוריות ל-100 גרם שבעולם הצומח זה בהחלט ערך קלורי נאה) ואני גורסת שבטיפול נכון (וזה לא מסובך) הוא גם ירק מאוד טעים ומאוד ורסטילי. אפשר להשתמש בלפת במצב טרי או בשלל גישות בישול (צליה, טיגון, הרתחה או אידוי).
הלפת היא צמח חד שנתי ממשפחת המצליבים (כן כמו הכרוב והצנון) וכאמור הוא בן בית באגן הים התיכון כבר לפחות 3000 שנים. כמו במקרה רוב הירקות קיימים בעולם עשרות זני לפת, מרבית ההבדלים בין הזנים מינוריים ופחות רלוונטיים לצרכן הסופי (כן רלוונטי לחקלאים כי בהרבה מקרים המגוון הזני מתבטא בתכונות והתאמה לבית גידול ספציפי או תנאי אקלים ספציפיים), הפעם יש לנו זן לפת בעלת תכונות כל כך נוכחות וייחודיות שהיא הרוויחה בדין כותרת משלה ואנחנו מדברים על לפת לבנה מתוקה.
כשאנחנו עוצמים את העיניים וחושבים על לפת (כן, אני יודעת שזה לא קורה הרבה, אבל תזרמו איתי) אנחנו חושבים על פקעת שורש גדולה וסגלגלה (תרתי משמע גם בצבע וגם בצורה), אבל הלפת שמחכה לכם היום בארגז היא משהו קצת אחר. למעשה, במבט ראשון יש מצב שלא הייתם מזהים שמדובר בלפת.
בשונה מעלפת רגילה הלפת הלבנה מתוקה הרבה יותר קטנה ועגולה (מזכירה קצת כדור פינג פונג) והצבע שלה? אתם יכולים לנחש – לבן. ומה לגבי הטעם, האם לפת לבנה מתוקה היא באמת מתוקה? ובכן, הכל יחסי.
יחסית ללפת הרגילה המעט מרירה היא הרבה יותר מתוקה. יחסית לקוביית סוכר, כנראה שלא, אבל בעיני בהחלט יש לה הד מתקתק. אפרופו סוכר ולפת, לא מדובר בעניין מוזר. בהרבה מאוד פירות וירקות (וזה כולל שורשים) יש סוכר במינון משתנה. למעשה, חלק גדול מצריכת הסוכר העולמי מקורה בבן דוד קרוב של הלפת – סלק הסוכר. אז לא, אני לא ממליצה לנסות להמתיק תה בעזרת לפת לבנה, אך היא לחלוטין תחליף מרענן ללפת הרגילה.
אני אוהבת את הלפת הזו מסיבה אחרת, איכשהו כשהיא מופיעה זה תמיד מסונכרן עם פרוץ הסתיו וזה תמיד נחמד. הלפת הלבנה המתוקה שיש לנו השבוע כל כך טרייה שהיא מגיעה עם בונוס שווה עם העלים. כן, לפת היא ירק שורש, אך במצב טרי העלים עצמם הם גם חגיגה, אני משתמשת בהם כמו עם תרד, כלומר חליטה מהירה במים רותחים ואז הקפצה קלה על המחבת תענוג. טיפ ממני: נסו ותהנו.
