צנוניות או לא להיות

דצמבר 5, 2020

הצנוניות שהגיעו לחנות השבוע היו כל כך אדמדמות וקריספיות שמיד החלטתי שאכתוב דווקא עליהן.

חיזוק להחלטה הזו התקבל מהגשם שניתך בחוץ (שפשוט משמח אותי ועושה לי חשק גם להתרוצץ בערוגות מלאות בוץ, גם להתכרבל ולכתוב וגם לשמוח עם כל בעלי העלים הירוקים על בוא החורף הנהדר הזה) וגם מהעובדה שגם הדייקון הגיע, וגם הוא יפה.

יפה כמו שרק דייקונים בתחילת החורף יכולים להיות. ובכלל המשפחה הצבעונית והפיקנטית הזו זכתה לכינוי "יבש כמו צנון" שלא בצדק – אין בצנון שום דבר יבש, להיפך! הוא משמח כל צלחת וסלט (צנונית אדומה, שחורה, סגולה ואפילו צהובה – רק תבחרו!), ומרענן כל פה.

האירופאים רגילים יותר לצנוניות בגוון הסגול, אותן הן אוכלים כשהן טריות או מחמיצים. עמי המזרח (סינים, יפנים, קוריאנים…) מכירים יותר את הגרסה המאורכת והבהירה, וגם הם אוכלים את הצנון שלהם טרי או מחמיצים ומאמינים גם שאכילת צנונית מקלה על בטן שעמוסה מדי אחרי ארוחה. אני לא בטוחה עד כמה התרופה הטבעית הזו תעזור אחרי ארוחת ליל סדר כהלכתו, אבל אם אתם מרגישים שהכנסתם לבטן ביס מיותר – שווה לנסות.

הצנונית מביאה איתה עושר בויטמין סי (כיאה לירק שמארח לנו חברה בתקופת החורף) וגם אשלגן, סידן, זרחן, מגנזיום וחומצה פולית. היא נמצאת כאן בסביבה תקופה די ארוכה: היוונים, הרומאים, המצרים – כולם העלו אותה על שולחנם, ואפילו הקיסר הרומאי ורבותינו נהנו מהיתרונות הקולינריים והבריאותיים שלה: "לא פסק משולחנם (של רבי ושל קיסר) לא צנון ולא חזרת ולא קישואים לא בימות החמה ולא בימות הגשמים" (בבלי,ברכות מ"א).

מזרעי הצנונית הפיקו גם שמן, וברפואה העממית הצנון השחור נחשב כמחזק מערכת חיסונית, ואם מערבבים אותו עם דבש – מתקבלת תרופה נהדרת (וטעימה מאוד, עלי לציין) לטיפול בשיעול (עושים זאת כך: מורידים את החלק העליון של הצנון השחור, חופרים בעזרת חוד הסכין גומחה קטנה בתור הבשר הלבן של הירק, כך שאפשר להכניס פנימה כפית דבש ועדיין יישאר קצת מקום. מוסיפים את הדבש ומניחים בתוך קערית למשך הלילה.

את הסירופ שמתקבל בבוקר מגישים למי שמשתעל).לא רק באזור הים התיכון ובמזרח אוהבים צנוניות: בעיירה אוסקה שבמקסיקו חוגגים את פסטיבל הצנונית בכל שנה ב-23 בדצמבר (הכניסו ליומן), ומגלפים פסלים מצנוניות קטנטנות, ופסלי ענק במה שנקרא "ליל הצנוניות".

לא רק השורש המעובה, האדמדם והשמנמן שגדל מתחת לאדמה אכיל- אלא גם העלים. כדאי להפריד אותם מהצנוניות ברגע שמביאים אותן הביתה, כדי לשמור על הטריות.

אחרי שמפרידים – לא חייבים לזרוק, הם אכילים – הם קצת קוצניים למגע, לכן הכנתי מהם ממרח: הכנסתי לכוס של הבלנדר ביחד עם פלפל חריף ירוק אחד נקי מגרעינים שחיפש חברה, קמצוץ מלח וכמות נדיבה של שמן זית.

אם מתחשק לכם משהו פשוט יותר – נסו את הגרסה האנגלית לאכילת צנוניות: עם מלח ומעט חמאה, או שפשוט תקצצו אותה עם כמה גבעולי סלרי, תתבלו במיץ לימון, מלח פלפל ושמן זית ותהנו מכל ביס.

שלכם,

צוות הגינה

צפי לסלים השבוע: