אחח… איזה גשם בחוץ

דצמבר 30, 2018

אחח… איזה גשם בחוץ. לא סתם טיפטוף אקראי, שבר ענן ישראלי שממטיר כמה טיפות ועף לו לדרכו לבצע עבודה רצינית יותר מעל אזורים אירופאיים קרים.

קירות של גשם, מבול ניתך שם בחוץ בזמן שאני כותבת את השורות האלו. מבול משמח ומרענן. אני שומעת את הצליל של הטיפות שמכות באדמה והופכות אותה לבוץ רך ונהדר. הצמחים שמחים בבוץ הזה – השורשים יונקים מים טריים וקרירים, נקיים ומשמחים; הזרעים שמחים גם הם בשפע המים הזה – הם מתמתחים ושולחים זרועות, ממששים ומגששים בתוך כל הטוב הזה סביבם, מרגישים שעכשיו אפשר לנבוט ולהתחיל לשלוח מטה שורשון שילך ויגדל, ומעלה צמד עלים שיפרשו כפיים כלפי הגשם וישמחו בו מאוד. לא רק לזרעים קטנים ולשתילים רכים זה מועד של שמחה – אם היה לי מד גובה צמוד לכל חסה ולכל פטרוזיליה בחלקה, הייתי יכולה לאמת את ההשערה שלי שלצמחים יש קפיצות גדילה אחרי גשם (ואם היה לי מד אושר, הייתי יכולה להוכיח עד כמה הצמחים מבסוטים מבוא המטר. החיוך פשוט זוקף להם את העלים באושר).

מצד האחד, הגשם מקשה על עבודתם של אלו שעמלים בשדה – הצוואר והעורף נרטבים, וזרזיפי מים קרירים מחלחלים להם מתחת לבגדים והופכים את העבודה בחוץ למקלחת קרה ודביקה. הרגליים מתבוססות בבוץ, המגפיים מאיימות להישאב לתוך העיסה הדביקה ולהשאיר את כף הרגל שלופה בלי המגף בכל צעד.הבוץ מחבק בחיבוק אמיץ וחזק לא רק מגפיים, אלא גם את השורשים שגדלים בו, ולכן מלאכת הוצאת הסלק, הפטרוזיליה ודומיהם הופכת למאתגרת הרבה יותר. הבוץ לא רק טובעני (ותובעני), הוא גם מחליק מאוד, ועד כמה שאנחנו, הפלאחים שמחים בגשם ובאדמה טובה ובשילוב של שניהם – להחליק עם הפנים לתוך העיסה הנהדרת הזו אנחנו דווקא לא אוהבים. הבוץ נדבק לעשבים ולשורשים, מה שהופך את מלאכת העישוב למאתגרת במיוחד, ובאופן גורף – אנחנו משנעים איתנו המון בוץ לכל מקום אליו אנחנו הולכים: לבית האריזה, לתוך הארגזים, הביתה. המון בוץ. אבל כמו שנאמר – בוץ הוא לא לכלוך….

בתחילת היום, וכשאנחנו עושים הפסקת התרעננות מהעבודה, מתמתחים ומתבוננים בסיפוק על חלקת הירוקת, ההשפעה הכי חזקה של הגשם – היא על האף. לגשם יש ריח, לפני שהוא מגיע, ואחרי שהוא הולך. יש לו ריח של רעננות, של אוויר נקי, של משהו חדש, של שובבות וקלילות… לריח הזה יש שם, קוראים לו "אוזון". הריח שאחרי הגשם, זה שמריחים בצורה העוצמתית ביותר כשמטיילים ביער או חורש, היא אגלי האושר של הצמחים (שמפרישים כימיקלים ושמנים, משאירים חותם ריח על הסלעים הסמוכים להם ואלו מגיעים אל האף של המטייל) וגם של הקרקע המתחדשת. האדמה, שחיכתה בכיליון עיניים כל הקיץ לממטרים הקרירים מכילה בתוכה שפע של צורות חיים בגדלים שונים ומשתנים – חוץ משורשי הצמחים המתחילים לנבור בה, מתעוררים גם שפע של פרוקי רגליים, שלשולים וחלזונות שאצים-רצים למלאכתם החורפית, ואפילו חיידקים שחיכו בדיוק לשעה הנכונה. ולכל אלו – יש ריח, הגיאוסמין. ריח של ברכה, והתחדשות (בעלי החיים עם האף הרגיש ביותר לריח הזה הם כמובן הגמלים, המוצאים בעזרתו מים ממרחק של קילומטרים).

נברך את מעגל החי והצומח בברכת חנוכה שמח ומזל טוב – שינזל עלינו משמיים רק גשם טוב.