כן, אנחנו באוגוסט, בהנחה שאתם לא מאותם בני המזל שהתייצבו בזמן בנתב"ג כדי להתגעגע לארצנו הקטנטונת עד פרוץ החגים, אין לי הרבה נחמה בשבילכם – חוץ מאותה 'צרת רבים' מפורסמת.
כן, גם אני פה עם החום והלחות והזיעה המבצבצת בפנים. מצד שני, כמו שאין טוב בלי רע (כן, ככה זה העולם לא מושלם – אז תתמודדו), אז גם אוגוסט האיום יודע לאזן וכן אני מדברת על העונה הקצרה (מידי) של מנגו מזן מאיה.
אז בואו נעזוב רגע את אוגוסט האיום ונתמקד קצת במנגו הנפלא הזה שמן הסתם כבר ביקר פה, אבל למנגו מאיה תמיד כיף לחזור (למרות החום והלחות). כידוע מקור המנגו הוא באזורים הטרופיים של אסיה, קיימים כ-35 זני בר של מנגו שמהם תורבתו ופותחו לאורך השנים מאות זנים.
בניגוד לדימוי השגור בישראל של פרי המנגו, מרבית זני המקור יותר חמוצים ממתוקים ובעולם משמשים בסיס הן למאכלים חריפים וחמוצים כמו עמבה או צ'אטני והן לשימושים תעשייתיים – כך פירות המנגו המתוקים למאכל מהווים קבוצה יחסית קטנה ומובחנת.
למרות שמנגו הוא פרי טרופי שמרגיש חדש בחקלאות המקומית, הרי שכגידול ישראלי/ציוני מדובר בנציג יחסית ואני אפילו מדברת ספציפית על זן המאיה. למרות השם בעל המצלול המודרני, מדובר באחד הזנים הראשונים שפותחו בארץ וכן, לאור העובדה שזה כזה פרי מוצלח זה באמת מפתיע.
אבל זן המאיה הופיע לראשונה בשנת 1931 (כן, תכף הוא חוגג 100) ועדיין אין לו תחליף ואף זן אחר לא הצליח 'לדרוס' אותו. מצד שני העונה שלו קצרה להחריד ומתחילה באמצע יולי ומסתיימת באמצע אוגוסט. אז קרה הנס הזה?
ובכן, העלייה השלישית והרביעית הביאה לארץ הרבה מומחים בבוטניקה שהבינו שאין להם מה לחפש באירופה, אחד מאותם מומחים היה חנן (הנס) אופנהיימר והאיש החליט שבארץ ישראל יהיה מנגו וכך קרה. בשנת 1931 חלקת הניסוי שלו נשאה פרי. הפרי היה מתוק מאוד ולא סיבים בכלל וישר נקרא על של 'מיה' הבת של חנן אופנהיימר.
זה באמת זן מושלם שנותן פירות עגלגלים, כתומים וגדולים (כ-400 גרם) וכבר הרבה שנים המאיה הוא כוכב בינלאומי ומבוקש ליצוא. פרי מושלם, מנגד העונה שלו קצרה ועכשיו הוא פה ועכשיו גם אוגוסט.
אז ברשותכם אני אקצר היום, כי הכנסתי למקרר מבעוד מועד כמה מאיות מושלמות, שאני ברגע זה מתכוונת לחתוך, לבצוע לקוביות קטנות ופשוט להנות.
