יש ויכוח אם מקור הבמיה בתת היבשת ההודית או במזרח אפריקה, משום שאת זני הבר של הצמח ממשפחת החלמיתיים פוגשים גם בהודו וגם בקרן אפריקה.
מצד אחד מבחינה גנטית זני הבר בהודו דומים יותר לבמיה המודרנית, אך מצד שני המגוון הגדול של זני בר באפריקה בצירוף עדויות ארכיאולוגיות מצביעים על כך שהביות הראשוני של הצמח החל באתיופיה וכבר בעת העתיקה הוא גודל באתיופיה, סודן ומצרים. ממצרים גם מגיעה העדות הכתובה הראשונה על שימוש בבמיה.
מה שבטוח שבימי הביניים במיה הייתה גידול פופולרי לאורך חלק ניכר באזורים הסובטרופיים בעולם הישן מאפריקה ועד הודו וזה כולל את הלבנט.
אפרופו, ההתפשטות של הבמיה, אז כבר ב-1658 יש עדויות כתובות על כך שהיא מגודלת בקנה מידה רחב בברזיל (ובסוף המאה ה-18 היא כבר גודלה גם בצפון אמריקה) וזה פרט מעניין שגם טומן בחובו סוד אפל. קרוב לוודאי שהבמיה הגיעה לברזיל ישירות לאפריקה ובאותן ספינות שמתחילת המאה ה-16 ועד אמצע המאה ה-19 הובילו לעולם החדש מיליוני אפריקאים שנחטפו לעבדות.
אחת ההנחות, היא שחלק מאותם חטופים נשאו עליהם תרמילים של במיה, והזרעים בתרמילים האלו נבטו באקלים הטרופי של ברזיל ועשו חיל – וכן, עד היום הבמיה מזוהה בברזיל כמאכל של האוכלוסייה השחורה ממוצא אפריקאי במדינה.
טוב, הבמיה לא אשמה בצד האפל שלה, בסופו של יום היא הפכה לגידול נפוץ משום שמדובר בבוננזה תזונתית. יש לה תכולת חלבון גבוהה ביחס למקובל בעולם הצומח, שפע של סיבים תזונתיים, מינרלים חיוניים כמו ברזל, מגנזיום ואבץ, חומצה פולית וויטמינים.
נכון שהיא פחות פופולרית לחך המודרנית ובארץ מוכרת בעיקר במטבח הערבי המקומי ובמטבחים הצפון אפריקאים הלבנטינים של יהדות המזרח – בתכלס הפסד שלנו.
כן, אני מכירה את סוגיית הריר (שבמטבחים רבים משמש כחומר מסמיך מבוקש למרקים), אני דווקא מחבבת את המרקם הרירי, אבל למי שקשה יש דרכים להיפטר מהריר (בתמצית: הרבה מיץ לימון וכמובן השארת התרמילים שלמים).
אז זה היה, ממש בקצרה, על הבמיה, אך השבוע יש לנו עבורכם במיה קצת יוצאת דופן שבהחלט אפשר לקרוא לה 'במיה משודרגת', אני מדברת על הבמיה מהזן הסגול – אדום שלא מרבים לפגוש והשבוע הגיעה אלינו לגינה.
יש כמה פיגמנטים האחראים על צבע אדום – סגול בפירות וירקות, במקרה של זן הבמיה מדובר בפיגמנט בשם אנתוציאנין. למה זה חשוב? כי אנתוציאנינים לא רק מספקים לתרמילי הבמיה צבע נאה, הם גם נוגדי חמצון רבי חיוניים מספקים לבמיה סגולה אדומה ערך מוסף שאין בסתם במיה.
אגב, אחרי שמבשלים אותה הבמיה האדומה סגולה, היא נראית בדיוק כמו הבמיה הירוקה. האם זה אומר שהבישול הורס את האנתוציאנינים אז במה הועלנו? ובכן, חלקית כן, לכן כאשר יש במיה סגולה אני מעדיפה לוותר על טיגון או שהייה בתנור ופשוט להרתיח במים או אפילו לאדות אותה – כי בצורת בישול כזו האנתוציאנינים עדיין מאוד נוכחים.
