HE

EN

פול ירוק – חוזרים למקורות

כמה זמן בני אדם אוכלים פול במזרח התיכון בכלל ובארץ ישראל בפרט? יש מצב שלעולם לא נדע, כי בני אדם זוללים פול בלבנט הרבה לפני שהייתה היסטוריה כתובה או היסטוריה בכלל (אם זה לא תועד זה לא 'היסטוריה'). נכון להיום העדות הארכיאולוגית הקדומה ביותר לצריכת פול על ידי בני האדם, מגיעה 'מערת הנחל' בכרמל שלנו.

באתר שמזוהה עם התרבות הנאטופית, תרבות של לקטים ציידים שקדמה למהפכה החקלאית, התגלו זרעי פול שרופים שתוארכו כבני 14,000 שנה. באתרים מהתקופה הניאוליתית מהאלף ה-9 לפני הספירה, שרידי פול הם כבר ממצא נפוץ שמעיד שהפול כנראה היה אחד הצמחים הראשונים שתושבי הלבנט בייתו.

למה אני מספרת לכם את זה? ובכן, ביות צמחים בעידן הקדום דרש הרבה מאוד ניסוי וטעיה, גם אם הרבה מהפעולות נעשו באופן אינטואיטיבי, הוקדש לזה הרבה זמן ומחשבה – משאבים שגם בתקופה הפרהיסטורית היו מצומצמים.

מכאן אנחנו יכולים להבין שהצמחים שנבחרו לביות, היה ערך מוסף יוצא דופן שהצדיק את המאמץ. זה לא מקרי שחלק ניכר מהצמחים שבויתו בארואסיה הקדומה הם עד היום שמות מוכרים ומוערכים: זית, תאנה, חומוס, גפן וכן גם פול.

הפול הוא עשב חד שנתי ממשפחת הקטניות וכמו נציגים אחרים של משפחה זו זרעיו נשמרים בתרמילים בתצורה של גרגירים והם עשירים בחלבון. בתקופה בה צריכת בשר מהחי לא הייתה עניין יומיומי עבור רוב שכבות האוכלוסייה, חלבון מהצומח היה החלבון העיקרי שנצרך, כך שמהר מאוד לצד החומוס הפול הפך מקור מזון עיקרי בלבנט במשך אלפי שנים.

יש לזה אפילו מספר אזכורים בתנ"ך. למשל, בספר שמואל ב', פרק כ"ח, פסוק יז: "משכב וספות וכלי יוצר וחיטים ושעורים וקמח וקלי ופול ועדשים וקלי". אנחנו אמנם לא יודעים בדיוק איזה זן של פול אכלו אבותינו, אך אין מחלוקת בין המומחים והפרשנים שמדובר באותו מין ואם היינו נזרקים במנהרת הזמן לתקופת דוד המלך (שבניגוד לפול, לגביו אין הסכמה גורפת שאכן מדובר בדמות היסטורית), היינו מזהים את הפול בנקל.

אני כותבת "היינו מזהים", אבל האמת שעבורנו הישראלים, לא מספיק נכון. אמנם גידול הפול ואכילתו בארץ מעולם לא נפסקה, אך באלף השנים האחרונות מי שאחז בגחלת הפול היו בעיקר ערביי הארץ (וגם יהודים יוצאי ארצות ערב) שהפכו אותו לחלק אינטגרלי מהמטבח שלהם.

הציונות בשנותיה הראשונות הייתה מושפעת בעיקר על ידי יוצאי מזרח אירופה והקולינריה המרכזית הישראלית נבנתה ברוחם. זה לא שאין במטבח הזה קטניות, כך שהפול נעלם מהמטבח הישראלי (למעט אצל יוצאי מדינות כמו עיראק או מצרים) ונתפס כ'ערבי', ואת מקומו תפסו מיני שעועית.

בתכלס ההפסד כולו שלנו, כי זו באמת קטניה נהדרת. לשמחתי, בשנים האחרונות זה השתנה ואני מקווה שכמו שלמדנו לאהוב (ולנכס) חומוס מתרחש עכשיו מהלך דומה גם עם הפול.

כמו שהזכרתי יש מספר זנים של פול, העיקריים הם הפול המצרי והפול הגדול. הפול המצרי הוא זה שפוגשים לרוב בחומוסיות וצבעו חום. אך יש גם זן נוסף של פול שאותו אני אוהבת יותר, פול גדול או כמו שהוא גם נקרא – פול ירוק (ואני אתן לכם לנחש באיזה צבע הגרגרים שלו).

השבוע יש לנו בגינה מארזי פול ירוק אורגני שהוא באמת משהו משהו. ועוד משהו, מדובר בפול ירוק מקולף שזה כבר באמת חגיגה לעצלנים שרוצים לאכול טעים ולא לעבוד קשה.   

היי, אנחנו מחכים לך 🙂