כתבתי על זה בעבר, אבל הסיפור של התירס הוא כל כך מוצלח ודרמטי שנראה ששווה לחזור אליו בזווית דומה, אבל שונה. למה תירס? כי אף צמח מאכל אחר לא מפגין כזו דומיננטיות בחיינו, בטח לא לאור ההתחלה הצנועה שלו ולאור העובדה שלפני המאה ה-16 אף אחד שחי מחוץ ליבשת אמריקה לא ראה מעולם תירס וגם מי שפגש תירס פגש תירס שונה מהתירס שאנחנו מכירים היום.
על מה אני מדברת? ובכן, תירס הוא אחד הצמחים הכי חשובים לתעשיית המזון: הקמח והשמן המופקים ממנו והסוכר שלו (כן, בתירס המודרני יש הרבה מאוד סוכר) המופק ממנו נמצאים בכל מקום; הוא מרכיב מרכזי בתזונה של חיות משק בכל העולם המתועש.
כך שבמידה מסוימת אנחנו ניזונים ממנו גם כאשר אנחנו לוגמים חלב ואוכלים ביצים ושניצלים – אנחנו למעשה צורכים תירס; והיום הוא אפילו מפיקים ממנו תחליפי דלק – יש יגידו שאנחנו עשויים מתירס.
כאמור, עד לפני 400 שנה אף אחד מחוץ לאמריקה אף אחד לא ראה תירס, וגם התירס שבני האדם הכירו נראה מאוד שונה מהמראה האייקוני הצהוב. הוא לא היה צהוב בכלל (גרעיניו היו בבליל צבעים של אדום, כחול, שחור) והקלחים היו הרבה יותר קטנים ופחות צפופים.
אחרי שזה נאמר, התירס בחלק מאזורי אמריקה כבר היה גידול מבוית מרכזי במשך אלפי שנים. התירס היה עבור הילידים האמריקאים מה שהחיטה והשעורה היו עבור תושבי העולם הישן ועדיין זה לא מסביר את העובדה שהוא משתלט על העולם ואיך הוא פתאום נהיה צהוב?
ספוילר, שתי העובדות האלה קשורות זו בזו. כשהתירס הגיע לעולם הישן, בעקבות הכיבוש הספרדי של אמריקה, הוא התאקלם יפה והפך לגידול פופולרי ברחבי העולם וכמו גדולים פופולאריים רבים היו מי שניסו לשפר ולטייב אותו.
כאמור, לאבות הבר של התירס ולזנים שבויתו באמריקה במשך 10,000 היו גרעינים במגוון רב של צבעים, פה ושם הופיעו גם גרעינים צהובים (כחלק ממופע – לא היה קלח תירס 'צהוב'), הגרעינים הצהובים האלה היו שונים משאר גרעיני התירס לא רק בצבע, אלא גם בטעם – הם היו מתוקים.
מסתבר שהפיגמנטים שאחראים על הצבע הצהוב מגיעים עם מוטציה שמונעת מהסוכרים להתפרק. כבר בשנות השישים של המאה ה-19 פותחו הזנים על טהרת גרגירים צהובים ("מתוקים") כמו שקרה עם הגזר הכתום והעגבנייה האדומה גם התירס הצהוב (המתוק) הפך לסטנדרט.
בכל אופן, התירס מבשיל ומגיע לשיאו בתחילת הקיץ, שזה ממש עכשיו והגיעו לפה קלחים אורגנים משגעים שאני מחכה להם כבר חודשים. מה עושים איתם? מה לא. בסלט, במרק, כבסיס ללביבות ובאמת שיש מיליון אפשרויות, אבל היום בא לי לעשות את זה פשוט – לזרוק אותם למים רותחים עם קצת מלח לכמה דקות ופשוט לאכול את הגרגרים מהקלח, כי התירס האורגני הזה, באמת שלא צריך שום דבר נוסף.
