אם אתם יהודים ישראלים שקוראים את המדור הזה וגרים בישראל סביר להניח שדרכתם על הגיבור השבועי שלנו, מאות פעמים ואפילו לא שמתם לב. אנחנו מדברים על מלוחיה, כן אם השם הזה מצלצל לכם כסוג של מאכל ערבי מקומי (ולא בהכרח מקומי, גם בקרב יהודי מצרים וצפון אפריקה המאכל הזה מוכר) אתם לא טועים.
למעשה, אתם כן טועים, אבל זו טעות ממוסדת. כי מלוחיה זה בכלל לא שם הצמח, אלא שם נזיד הבשר מהמטבח הערבי שכל כך מזוהה איתו. השם של הצמח, הוא 'מלוכיה נאכלת' ואמנם שם המאכל אכן נגזר משמו הערבי מלוח'י, אך מלוחיה זהו שם הנזיד (שכמו לכל נזיד קלאסי, כמו למשל גולש, יש לו המון גרסאות).
האם יש עוד מה לעשות עם מלוחיה (כלומר מלוכיה נאכלת) חוץ ממלוחיה? התשובה היא כן ואני אגיע לזה, אך זו גם הזדמנות להכיר מאכל מקומי טעים (והיום אפשר למצוא ברשת גם מתכונים לגרסאות צמחוניות וטבעוניות שלו) שלגמרי מזוהה עם הצמח.
אז בואו נעבור לצמח, למלוכיה נאכלת, שהיא עשב חד שנתי ממשפחת החלמיתיים, שנפוץ באזורים טרופיים וסובטרופיים חמים ולחים, כמו במישור החוף שלנו, אגב עכשיו ממש הוא מגיע לפרקו, עשב עם גבעול ארוך שממנו יוצאים עלים שלכבודם התכנסנו וכן יש מצב שהוא כרגע מעצבן לכם את העין כשהוא יוצא לכם בקצה המדרכה. כן, מדובר בצמח מקומי אנדמי שבני האדם למדו לנצל לפני אלפי שנה.
אנחנו קוראים עליו בכתובים בפעם הראשונה במצרים, שם הוא גם שימש כחומר גלם לתעשיית הבדים, שם אנחנו שומעים בפעם הראשונה על כך שהוא הפך לצמח מאכל, במהלך האלף השני לפני הספירה.
מה שמעניין שזה קורה בזמן שהשתלטה על מצרים קבוצה שושלת של קבוצה בשם ההיקסוס שבמקור הגיעה מכנען וכבשה את מצרים (סוג של סיפור יציאת מצרים במהופך). יש לה, כנראה, גם אזכורים בתנ"ך והיא כנראה היטה עשב ליקוט מבוקש (כמו שעד היום קורה בסביבת הכפרים בגליל ואדי ערה), מה שברור שמאז הכיבוש הערבי מלוכיה נאכלת היא חלק מהתפריט הקבוע ואפילו האוכלוסייה הערבית מכנה את הצמח בשם נזיד הבשר המפורסם מלוח'יה ולא המפורש של הצמח – מלוח'י.
הרעיון הכללי בנזיד הזה הוא לקצוץ עלי מלוחיה צעירים ולבשל אותם יחד עם בשר (ויש גרסאות עם כבש, בקר, עוף ואפילו ארנבת) ותבלינים נוספים כמו פלפל וזרעי כוסברה. אמנם למלוחיה טעם נטרלי, אך הריריות (ריריות מאוד מתונה ביחס, למשל, לבמיה) של המלוחיה מוציאה מרקם ייחודי והיא מייצרת סינרגיה עשירה בטעמים שהפכה את המנה למלכת המטבח הערבי לבנטיני. זה מביא אותנו למקרה המוזר של הדרוזים ומלוחיה.
כידוע, במוצאם הדרוזים הם ערבים לבנטינים שמדברים ערבית לבנטינית. אך הפיצול, תחילה בין הסונה לשיעה, שממנה התפצלה הקבוצה שיצרה את הדת הדרוזי, הביא את הקבוצות השונות לאמץ מנהגים שיבדילו אותם מהסביבה, וכך, בפיתול מוזר הדרוזים החליטו שהם לא אוכלים מלוחיה.
איזה מזל שאנחנו לא דרוזים, כי העשב הזה שכבר עשורים גם מגודל בתנאי תרבות, הוא באמת יציאה ששווה להכיר. הנזיד הבשרי (וכאמור, יש גם גרסאות טבעוניות) עובד מצוין גם בקיץ וחוץ מזה, עם כל הכבוד לנזיד הידוע אפשר לשלב מלוחיה גם במרקים יפנים ואפילו בפסטה או סלט.
