ראש השנה כאן וזה זמן טוב לחזור לדבש שיעלה השבוע על שולחן החג ולדבורים שמייצרות אותו.
אז איפה מתחיל הסיפור של הדבש והדבורים? אז ככה הסיפור הזה מתחיל ביבשת רחוקה בשם גונדוונה. לא אני לא ממציאה, עד לפני 65 מיליון שנה התקיימה בדרום הכדור יבשת ענקית בשם גונדוונה, ואז היא התפצלה והפכה לדרום אמריקה ואפריקה.
הסיפור של הדבורים מתחיל בגונדוונה הרבה לפני שהיו אפריקה ודרום אמריקה, לפני 120 מיליון שנה והן הופיעו בערך יחד עם הדינוזאורים. מאיפה הן באו? מהצרעות שכבר היו בסביבה.
אך בעוד שמרבית הצרעות אוכלות בשר, תת המין החדש שהופיע העדיף צוף ממנו הוא יצר, בעזרת אנזים המופרש מגוף הדבורה – דבש. התאווה של הדבורים לצוף שינתה את המאזן האקולוגי בעולם, כי הדבורים הפכו (ונשארו) למאביקות על ובזכותן העולם שלנו פורח ויש לנו פירות לאכול.
אה, וגם העניין הזה שנקרא דבש.
אז הדבורים והדבש שלהן נמצאות כאן הרבה לפנינו, אך מרגע שהזדקפנו על רגלינו ועמדנו על דעתנו פיתחנו אובססיה לדבש. זה לא קרה במקום אחד, בכל מקום בו מוצאים עדויות קדומות לקיום אנושי מוצאים עדויות לצריכת דבש.
בזימבבואה שבמערב אפריקה התגלו ציורי קיר בני 15,000 שנה שמתארים ליקוט דבש באמצעות עשן. עדויות קדומות דומות מגיעות מספרד, הודו, דרום אמריקה ואוסטרליה. לבני האדם היתה אובססיה לדבש הרבה לפני הופעת ההיסטוריה הכתובה.
לא מדובר בעניין טריוויאלי, ליקוט דבש בטבע זו משימה מאתגרת ומסוכנת ועדיין בני האדם לא נרתעו מהמרדף אחרי המתוק הזה. התשובה כנראה קשורה למתוק. בעולם המודרני סוכר הוא מוצר צריכה זול ונפוץ. ברוב העולם עיבוד קנה סוכר או סלק סוכר היה משהו שהתרחש בשלב יותר מאוחר.
למשל, לאירופה הסוכר הגיע רק בימי הביניים. גם הפירות בעבר היו הרבה פחות מתוקים, אך הדבש היה מתוק כדבש. לכן, כשאנחנו מגיעים לתקופת ההיסטוריה הכתובה, רדיית דבש ובהרבה מקומות כבר גידול מבוקר של דבורים מתורבתות, היתה פרקטיקה נפוצה ממצרים ותרבות שומר המסופוטמית ועד איי בריטניה שכונו על ידי הפיניקים במאה הרביעית לפנה"ס הספירה – איי הדבש.
הדבש נחשב מעדן, חומר מרפא ואפילו חומר משמר. בימי קדם הדבש היה כל כך חשוב שאפילו היהדות בחרה לעגל פינות למענו. כידוע דבורה היא חיה טמאה ולכן אסורה במאכל, את הדבש התירו כי החכמים פסקו שאינו נוצר בגוף הדבורה והיא רק אוספת את הצוף שהתגבש.
זה כמובן לא נכון, הדבש הוא תולדה של אנזים המופרש בקיבה של הדבורה ומפרק את הצוף. מצד שני מזל שחז"ל בחרו להיות פרגמטיים בעניין הזה, כי אחרת לא היינו יכולים לטבול תפוח בדבש בראש השנה ולהמתיק קצת את השנה המרה שחווינו.
